ריאיון קליטה - גל ונועה טייב

נועה וגל טייב מסיימים שנת מועמדות אחרי שביקשו ביוזמתם להתקבל לחברות כזוג.

נועה: אני נועה, הבת הצעירה של חיים (כהן) וחגית (כהן ליכטר), בת 28. נולדתי פה והתחנכתי בניצני זבולון וכרמל זבולון. מגיל צעיר השתלבתי בעבודה במערכת הגיל הרך בקיבוץ מתוך אהבה גדולה לילדים. בצבא שירתי בפיקוד העורף ושם גם פגשתי את גל. מיד לאחר הצבא למדתי תואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת אורנים, ובמקביל התחלתי לעבוד בחינוך כגננת משלימה בגן רימון ושיבולת. אני גננת של משרד החינוך כבר 4 שנים, מתוכן 3 בגן שקמה.

גל: אני גל טייב, ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות, בן 30. גדלתי באחוזת ברק, ישוב קהילתי בעמק יזרעאל. התחנכתי בבתי ספר קיבוציים - יסודי בגניגר, חטיבה במזרע ובתיכון בעין חרוד בזכות זה ששיחקתי באקדמיית כדורסל. את השרות הצבאי עשיתי בפיקוד העורף ובהמשך למדתי תואר ראשון במדעי במחשב. אני מפתח תוכנה במקצועי, עובד בפלרם קרוב לשלוש שנים. לפני כ 6 שנים הגעתי לרמת יוחנן כשעברתי לגור עם נועה. הספקתי לעבוד מעט בסופר, מה שזימן לי הכרות עם הרבה אנשים פה. בתקופת הקורונה עבדתי בדורות וזכיתי ללמד אנשים מבוגרים שימושים בסיסים במחשב, התחברות לזום וכו'. גם כיום אני ממשיך לשחק כדורסל בכל הזדמנות שיש.

איך אתם חווים את החיים ברמת יוחנן?

גל : נועה נולדה, גדלה והתחנכה כאן, זה הבית שלה מאז ומעולם, ואף פעם לא היה לה ספק בכך. העובדה שבאופן טבעי היא מצאה את מקומה כגננת בגנים פה, מחזקת עוד יותר את הקשר שלה למקום. אני הגעתי לרמת יוחנן כי אני אוהב את השקט והטבע שמסביב. החינוך שלי בבתי הספר השונים בעמק יזרעאל חשף אותי לחיים הקיבוציים ויש לי המון חברים משם, כך שהקליטה בקיבוץ הרגישה לי קלה. יחד עם זאת, לחיות בקיבוץ שיתופי הייתה חוויה חדשה עבורי.

מה עוד תרצו לשתף?

נועה: רמת יוחנן היא הבית שלנו. החלטנו להשתקע ואנו רוצים להתקבל לחברות כי שנינו רואים את עתידנו פה, להיות חלק מעורב ופעיל בקהילה, לתרום מקצועית בתחומים בהם אנחנו עוסקים וכמובן  להקים פה את משפחתנו.

גל: רמת יוחנן היא מקום מקסים. מההתחלה הרגיש לי שהגעתי הביתה. אני חושב שעכשיו עם הכניסה לחברות, תתחזק אצלי תחושת השייכות למקום, ויחד עם זאת גם תחושת האחריות – להיות מעורב, פעיל, להשתלב ולהשפיע בקהילה.

נעים להכיר - משפחת קופליק

שלום לכולם, אנחנו שקד וערן, הורים לניר בת השנתיים (ועוד אחת בדרך 🙂).

קצת עלינו:

שקד (35) – במקור מרמת יוחנן, הבת הצעירה של מירה ועמיר גלעד.

גדלתי כאן עד סיום הצבא, ולאחר מכן המשכתי את דרכי בתל אביב. אחרי שנים בעיר, לימודי משפטים ו-MBA ועבודה בהייטק, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור הביתה. כיום אני עובדת בעמותת “שכולו טוב” בתחום השיקום התעסוקתי, עבודה עם הרבה משמעות, במיוחד בתקופה הזו.

ערן (35) – במקור ממכבים.

מתכנן במשרד אדריכלים עם כעשור ניסיון בתחום, עובד על פרויקטים גדולים ומגוונים ממגורים ומסחר ועד מרכזים לוגיסטיים. אוהב לשחק כדורסל (משחק בנבחרת של הקיבוץ) ולנגן בגיטרה.

למה חזרנו לרמת יוחנן?

שקד: לפני המעבר גרנו בתל אביב, ותמיד ידענו שיום אחד נחזור לקיבוץ. אירועי השבעה באוקטובר האיצו את קבלת ההחלטה. ערן משרת במילואים כלוחם ביחידת קומנדו והוקפץ למילואים כבר באותו היום. מאז הספיק לצבור מעל 300 ימי מילואים, ועוד צו בדרך… ואני הייתי אז בחודש שביעי להיריון.

עבורי החזרה הביתה הייתה טבעית מאוד- יש לי כאן משפחה, חברים קרובים והמון זיכרונות. גם ערן מצא כאן במהרה חברים טובים ומרגיש שקיבלו אותו בזרועות פתוחות.

אין ספק שהשנים האחרונות (הקורונה והמלחמה) שינו קצת את השגרה של כולנו, אבל אני זוכרת היטב את ההווי הקיבוצי במלואו: את הקהילה, החגים, והביחד המיוחד שיש כאן. אנחנו רואים את עצמנו מגדלים את המשפחה הצעירה שלנו על הערכים האלו.

אנחנו מרגישים כאן לגמרי בבית ושמחים על ההזדמנות להיות חלק מהקהילה ומהפסיפס האנושי המיוחד שקיים כאן.

נשמח מאוד להכיר, לשוחח ולפגוש אתכם בשבילי הקיבוץ או בגינה 🙂

שקד, ערן וניר