ריאיון לפני קבלה לחברות - איריס יפה הוכמן

איריס ביתם של רחל ומאיקה יפה, אחות של הדס ינון, עמוס ואורית, בת משק ששבה לרמת יוחנן לפני כשנה וחצי, מועמדת לחברות בקלפי הקרוב. פגשתי אותה לשיחה קצרה ונעימה קריאה מהנה.

חזרת אחרי הרבה שנים בחוץ, איך ההרגשה ומה השתנה מאז שאתם פה?

הגענו לקיבוץ בעיצומה של  המלחמה ואחרי שירות מילואים ארוך של ארז. התקבלנו ביחס חם, באמת הרגשתי ששמחים לראות אותי ושזה בית. זה לא לקח הרבה זמן עד שזה הרגיש ככה. הכרנו שכנים נהדרים,  ובכלל גילינו את השכונה הדרומית שזה באמת מקום קסום.

המעבר לקיבוץ זימן הרבה שינויים, גרתי בחיפה בעשור האחרון, שם טיפחתי בסיס חברתי ומקצועי וחייתי חיים עירוניים. המעבר לקיבוץ איפשר לי להיזכר בהמון דברים טובים שנשארו כפי שהם ומצד שני לגלות קהילה חדשה ומגוונת יותר. במהלך התקופה הזו ארז בן זוגי ואני הספקנו להתחתן ולהביא לעולם את מעיין החמוד, ולגדל אותו בנוף ילדותי זו חוויה יקרה מפז.

מה הרקע שלך, ספרי קצת מה עשית ובמה את עוסקת?

אני גדלתי בקיבוץ וחייתי פה עד אחרי הצבא. עבדתי בין היתר בחינוך, בליצ'י ובענף המזון (אני עוד זוכרת את היום הראשון של אולגה בחד"א..) מאז טיילתי בחו"ל, למדתי וגרתי בירושלים ובת"א, סיימתי תואר שני בתכנון ערים בטכניון בחיפה, ושם גם הכרתי את ארז שהיה השכן שלי והשאר היסטוריה.

אני מתכננת ערים במקצוע שלי - כיום אני מנהלת משרד אדריכלים שנמצא בחיפה, בעיר התחתית. זו שלוחה צפונית של משרד מתל אביב שעוסק בתכנון בכל הארץ כאשר השלוחה, שקמה לפני כ 3 שנים, מתמקדת בעיקר באזור הצפון. אני עוסקת הרבה בהתחדשות עירונית בפריפריה וגם בתכנון בחברה הערבית. זה מאתגר אבל הסיפוק מגיע מתוך עקרון ואמונה של אחריות חברתית. אני מודה על ההזדמנות שקיבלתי להתחיל משהו כמעט מאפס, ובעצם להיות שותפה במשהו גדול הרבה יותר.

ספרי בבקשה על ארז.

ארז בן 43, לומד וחוקר בטכניון, עוסק בטכנולוגיה חדשה לייצור מבני חלל באמצעות נוזלים בתנאים של חוסר כבידה (לפירוט מעבר תצטרכו לשאול אותו, הוא תמיד שמח לדבר על זה).

איך החוויה שלכם בקיבוץ?

טוב לנו. מאז שמעיין נולד אנחנו מצליחים לאט למצוא את האיזון, אתה כבר לא בדיוק אותו בן אדם, הרבה דברים משתנים אבל גם מוצאים את המקום שלהם מחדש. הקרבה למשפחה מאוד משמעותית עבורנו, זה מביא הרבה נחת לכולם ובעיקר להורים שלי שהם עכשיו גם הסבים של מעיין (מעיין כבר מכיר לעומק את קיר ירושלים והרפרטואר של לוזר בזכות המפגשים עם אבא שלי בחדר אוכל..).

את התמיכה הקהילתית הרגשתי מאוד כשהייתי בחופשת לידה, כל פעם שנכנסתי לחד"א תוך דקות מעיין היה מוצא חיבוק אצל מישהי שמתוך אמפתיה לקחה אותו אליה כדי שאוכל לקחת אוכל בנחת, זו מחווה קטנה וכל כך משמעותית לאימא צעירה. זו ההזדמנות להגיד מלא תודה לכל מי שקיבל אותנו בחום, זה לא ברור מאליו.

גם הליווי והמפגשים שחגית כהן-ליכטר מארגנת בבית התאנה לאימהות ותינוקות היו משמעותיים מאוד עבורי. זו מסגרת ייחודית שמצד אחד מאוד תומכת אבל גם מאפשרת לדברים לקרות. המפגש עם אמהות אחרות והיעוץ המקצועי כשהייתי צריכה היו מאוד מעצימים. אני לא יודעת כמה אנשים מכירים את הפעילות הזו, אז מנצלת את ההזדמנות להרים לעוסקים בדבר ולכל מי שתומך ומקצה את המשאבים כדי שהדבר הזה יקרה.

פגשתי גם הרבה תמיכה ופתיחות מצד מערכת החינוך. זה מאוד מקל על החזרה לעבודה כשאני יודעת שהילד שלי נמצא במסגרת שכייף לו ללכת אליה בבוקר וטוב לו בסוף היום.

לסיכום:

מעבר לנוחות של רמת יוחנן ולאפשרויות שעמדו בפנינו גם בחוץ, הרגשנו את הערך של חיים בקהילה ולצד המשפחה ואנחנו רוצים לחיות פה ולמצוא את המקום שלנו.

הכי חשוב לי שנמשיך להיות מי שאנחנו, אוהבים, שמחים, ונמצאים אחד בשביל האחר.

ביתנו תמיד פתוח לשיחה, יש לנו קפה טוב ושוקולד – מוזמנים.

ריאיון לקראת מועמדות - גילי צוקרמן דוד ואורי דוד

קצת עלינו:

אנחנו משפחה של ארבעה, אני, אורי ושני הילדים שלנו, איתמר ועלמה. הגענו לקיבוץ לפני קצת יותר משנתיים, ממש בתחילת שנת הלימודים של 2023 ורגע לפני תחילת המלחמה. איתמר התחיל אז בגן שיבולת ועלמה בפעוטון רותם, והשנה הם כבר בכיתה א' ובגן שיבולת.

את דרכנו בקיבוץ התחלנו בשכונה הצפונית, וכיום אנחנו מתגוררים בשכונה הדרומית. עברנו לכאן מהמרכז, מגבעתיים, שם הילדים נולדו וגדלו. עם זאת, מהרגע שהגענו היה ברור שהם מרגישים כאן בבית. לעיתים זה אפילו נשמע כאילו נולדו בקיבוץ, עם השימוש הטבעי שלהם בסלנג ובמונחים המקומיים.

הרקע שלנו:

עם סיום שירות הקבע ולאחר שנת עבודה בפלרם, התחלתי בלימודים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. שנינו למדנו שם, אני כלכלה וחשבונאות, ואורי הנדסת מכונות. עם סיום הלימודים עברנו למרכז הארץ, שם התמקמנו והתחלנו להתמחות ולעבוד.

מה אנחנו עושים היום:

אורי הוא מהנדס מכונות בחברת Applied Materials ואני עובדת כרו"ח בחברתJohnson & Johnson Medtech ביוקנעם, שמפתחת מוצרים לטיפול בהפרעות קצב בלב, כחלק מתאגיד J&J העולמי.

החזרה לקיבוץ:

ההגעה לרמת יוחנן הייתה שינוי משמעותי בשבילנו, וכללה גם תקופת התאקלמות, במיוחד בתקופה המורכבת שעברנו כולנו. המעבר לכאן אפשר לנו לעצור לרגע, להתבונן ולהבין שטוב לנו כאן, ושזהו מקום שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו.

עבורי (גילי), רמת יוחנן תמיד הייתה סוג של בית. גם בשנים שלא חייתי כאן באופן רציף, כמו בתקופות צבא ולימודים וגם אחר כך, התחושה הזו תמיד נשארה.

אנחנו מודים על ההזדמנות שקיבלנו לחוות את החיים בקיבוץ, ועל האפשרות לבחור בו כבית עבורנו ועבור ילדינו. אנחנו אוהבים להיות חלק מהקהילה ונהנים מהפעילויות והתרבות שפורחות כאן. (איתמר כבר ממש מחכה ל"זמן מדבר" הבא אחרי החוויה החיובית מהאירוע האחרון).