משולחן העורכת

חברות וחברים יקרים,

בימים אלו, כשהמציאות סביבנו ממשיכה להיות לא פשוטה והלב נושא עמו דאגות, אנו מחפשים ונאחזים בכל רגע של אור שמצליח לחדור פנימה. אחד המקומות שבהם האור הזה מורגש ביותר הוא "אוניברסיטת החורף" שלנו. המפגשים השבועיים, ההרצאות המרתקות והמרקים המדהימים והחמים שחברי הקיבוץ מכינים במו ידיהם, יוצרים יחד אי של חום קהילתי ושפיות בתוך החורף והתקופה.

העלון השבוע עשיר בתוכן ובעשייה מהשטח:

• פרידה והערכה: אנו נפרדים בתודה מדר' עופר שחר ומאחלים לו הצלחה רבה בהמשך הדרך.

• גאווה מקומית: יורם יבור מציג את ההצלחה המרשימה של פרויקט "גורן רם", פרויקט שמוכיח שוב את כוחה של עשייה משותפת.

• פינת היזמות: נמשיך במסורת החדשה שלנו עם ראיון מרתק עם אחת מהיזמיות המוכשרות שלנו, שמשתפת אותנו בדרך שעברה.

• עדכונים שוטפים: כמדי שבוע, תוכלו למצוא כאן את דיווחי המזכירות והוועדות על הנושאים שעל סדר היום.

   

בנוסף לכל אלו, אני ממליצה לכם בחום לקרוא את המאמר של יגר, על שינוי בית המדגרות וסביבתו המזכיר שוב כי יש לעשות כך גם למבנה האסם וכך תושלם המלאכה.

בגזרת השמחות, הלב מתרחב עם ברכות חמות לבעלי ימי ההולדת של חודש ינואר, ואיחולי מזל טוב נרגשים לרגל הלידה החדשה והחתונה שנחגגה בקיבוץ. שתזכו רק לשמחות!

בעוד ימים אחדים נציין את ט"ו בשבט, חג האילנות. בתוך כל המורכבות, פריחת השקדייה וההתחדשות בטבע מזכירות לנו את כוחם של השורשים העמוקים שלנו כאן

ואת היכולת לצמוח מחדש.

מאחלת לכולנו סוף שבוע נעים, שקט ומנחם,

שלכם,  זוהר

גלים של קור

(אודי פלד)

מתי יבוא קץ לגלי הקור האלה,

האופפים אותנו סביב-סביב,

וישוב לפרוח האביב.

"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב",

אבל לא! זו ממש אינה ה"ברכה"

אשר לה אנו זקוקים עכשיו.

מוותר על מלחמת שבע חזיתות,

וגם על "דם חללים ישתה",

יש רעיונות טובים יותר-

לעריכה של משתה.

הקור הזה חודר לעצמות,

וגם אל תוך חדרי הלב,

ולפעמים זה אפילו -

קצת דוקר וכואב.

מתי יבוא הקיץ ונוכל להקיץ,

אל עולם חם ואוהד יותר,

עולם פתוח, ידידותי,

מחבק – ומוותר.

חברים וחברות יקרים/ כרמי ואמן

אנו מברכים על חזרתו הביתה של רן גואילי, החטוף האחרון ששב לקבורה בישראל. יחד עם בשורה זו, הדגל בחזית חדר האוכל שב לנוע בראש התורן. אך השמחה מזוגה בכאב עמוק - הטרגדיה הלאומית שחווינו, המספר הבלתי נתפס של חללים ופצועים, והמשפחות הקרועות, לא עוזבים אותנו לרגע. אנו ממשיכים לעמוד יחד כקהילה, לחבק ולתמוך, ולהפנים עד כמה חשוב הקשר הקהילתי שלנו בימים אלה.

נשלחו בקהילנט פרוטוקולי ישיבות המזכירות מימים 11.1.26 ו-25.1.26, שבין היתר עוסקים במטרות הנהלת הקהילה לשנת 2026. לפרוטוקולים מצורף דף מידע המציג מבט לאחור על שנת 2025 ומבט קדימה על מטרות 2026.

כלל הפרוטוקולים נמצאים בקהילנט בפורמט PDF תחת: בית -> פרסומי הנהלה -> מזכירות. נדרשת סיסמא, לחברי הקיבוץ.

מטרות הנהלת קהילה לשנת 2026

1. גיבוש וטיפוח המרקם הקהילתי

   יצירת ממשקים ותקשורת בין קבוצות אוכלוסייה (לדוגמא צעירים - ותיקים)

   פיתוח פעילויות שמחזקות את הקהילתיות פנימה, כולל עידוד התנדבות ותרומה לחוסן הקהילתי

2. בחינת המסמך המלא של השינוי (אורחות חיים) ובדיקה מה והאם ניתן ליישם בזמן הזה. להלן מס' נגזרות בהן נעסוק:

         א. המשך בחינת תהליכי ההפרטה במטרה להגדיל את חופש הבחירה, ההוגנות והתקציב (ענף היופי, תקשורת, חד"א, רכב, תרופות ללא מרשם)

         ב. בחינת מודל התגמולים ולאן פנינו

לקראת הבחינה שתתקיים ע"פ החלטותינו בתום שנתיים לקיום המודל (יולי 2026)

          ג. בחינת אפשרות הורשה - שיוך הוני

3. עדכון מדיניות הקליטה

· מיפוי דמוגרפי מקיף - כולל ניתוח האוכלוסייה (צעירים ותיקים), תכנון מסלולי צעירים, בינוי ומעבר לדירת קבע

· בחינת היקף, תהליך ותנאי הקליטה (גיל, דמי קליטה, חופשת לידה)

4. הסדרת מדיניות תושבים ונלווים

מכתב פרידה מד"ר עופר

בסיום 11 שנים במרפאה, הגיע הזמן להיפרד – ולא, זה לא בגלל שנמאס לי מהשאלה "דוקטור, אתה בטוח שזה ויראלי?" ;)

החלטתי לעבור לעבוד כרופא בהוספיס גליל עליון ולהתמחות בהמשך ברפואה פליאטיבית. כנראה שיש זמנים בחיים שבהם אנחנו מחפשים שינוי או פשוט רוצים להרגיש שאנחנו הולכים להיכן שהלב מבקש וזה אחד מהזמנים האלה עבורי.

כשהגעתי לכאן, לפני יותר מעשור, לא ידעתי שאני מקבל לא רק עבודה אלא משפחה שלמה. למדתי להכיר כל אחד ואחת מכם – את הסיפורים שלכם, את הדאגות הקטנות והגדולות ואת מי שמגיע למרפאה גם בשביל לשוחח קצת, לא רק בשביל המרשם. 11 שנים זה המון. זה הרבה לחיצות יד, הרבה צחוקים משותפים, הרבה מרשמים ואישורי מחלה וגם כמה דמעות ושיחות על החיים שהיו הרבה יותר מסתם "איך אתה היום"....

אני יודע שכמה מכם בטח אומרים סוף סוף! נפטרנו מהרופא הזה ... וגם את זה אני מסוגל להבין כי אף אחד לא יכול להתאים לכולם ובטח לא לכל כך הרבה זמן ... אז הנה הרענון הגיע :-)

ובכל זאת רציתי שתדעו שזו הייתה זכות גדולה עבורי ללוות אתכם דרך השנים – דרך הבריאות והחולי, דרך השמחות והקשיים. ראיתי משפחות גדלות, תינוקות נולדים, ראיתי אנשים מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים ומגלים כוחות שלא ידעו שיש להם. אתם לימדתם אותי לא פחות ממה שאני לימדתי אתכם, ועל כך אני אסיר תודה.

אני ממשיך לעבוד כרופא משפחה במרפאת משגב, אז לא נעלמתי לגמרי ואני משוכנע שאתם נשארים בידיים טובות כאן במרפאה החדשה שלנו. מה שבטוח זה שהזיכרונות מהתקופה הזו יישארו איתי לתמיד.

תודה שהפכתם את העבודה שלי למשהו הרבה יותר ממקצוע. תודה על האמון, על הסבלנות, ועל כל הרגעים היפים שחלקנו. אני כבר מתגעגע ...

ולסיום, אני רוצה להודות מעומק ליבי לצוות המדהים שעבד איתי ולצידי לאורך כל השנים האלו – לאחיות (והאח האחד והיחיד!) ולמזכירות, צוות שתמך ועודד, צוות שטיפל במסירות, שאוהב את האנשים של המקום הזה ושהיה כיף לפגוש כל בוקר – מירי, שרהל'ה, יבגני, לנה, איריס, אורית, יהודית ויעל. ובמיוחד למיכל שהיא האחות הכי מדהימה שאפשר לבקש, מקצועית, אנושית, עם לב זהב וכמה טוב שזכיתם בה, בתקווה לעוד שנים רבות ...

בברכה ובהערכה עמוקה, מי יתן ותזכו לבריאות ואהבה. כל השאר זה בונוס :)

ד"ר עופר ❤️

גורן רם- שותפות מוצלחת – יורם יבור

הסתיימה שנה שנייה של פעילות גורן רם.

מי זה גורן רם ? – גורן רם זו שותפות של רמת יוחנן עם משפחת ביתן ממושב יושיב-יה. משפחה שעיסוקה בחקלאות ובאחסנה חקלאית. 

השותפות הקימה את מחסן הגרעינים לאחסון 40,000 טון תבואה עבור תחנות הקמח ומרכזי המזון. למשפחת ביתן שותפויות נוספות: עם כפר המכבי, כפר יהושע, מפעלי עמק יזרעאל ומשקי הדרום. כמונו גם הם שבעי רצון מהעבודה המשותפת עם ביתן. גם השותפויות האחרות הן באחסנת תבואות. בתחום זה ביתן הם מהטובים בארץ.

אנחנו נחשבים למאחסנים טובים, לכן צורפנו למועדון היוקרתי של מחסני החירום של המדינה, ויש לכך תמורה.

ההחלטה על הקמת גורן רם התקבלה על ידי עידו שלם והודות לו המהלך הושלם. המהלך לא היה קל, היה עלינו לעבור משוכות רבות עד לקבלת האישורים מהמוסדות השונים.

משוכה קשה נוספת הייתה בקבוץ, שחווה את המחלוקות הרבות עם משפחת חלפון – עמנואל המוכר לרבים והיה חשש שגם שותפות כזו עלולה להיות בעייתית. מה שהוכח אחרת.

סיכום שנתיים של פעילות מלאה מראה לנו :

א. עבודה משותפת טובה, מכבדת ויודעת ליישב מחלוקות, שלשמחתנו כמעט ואין. הניהול המשותף הוכח כנכון.

ב. רווחיות גבוהה ביותר, שאינה קיימת  בענפים אחרים.

ג. מן הראוי שנדע להעריך הצלחות ומילת עידוד תתקבל בברכה.

פינת היזמויות

אחרי ראיון הפתיחה שערכנו עם חגי לקח בעלון הקודם על ענף היזמויות, בעלון זה נציג קליניקה ייחודית שפועלת בקיבוץ.

ריאיון עם ריה (לימור) אדרי

מאת נעם פלד דינסטג

ריה (לימור) אדרי היא מטפלת במגע, בשיטות המשלבות ידע מקצועי נרכש לצד עבודה אינטואיטיבית, קשובה ועמוקה עם הגוף.

איך הגעת לעיסוק הזה?

כמעט כל חיי ידעתי שאני רוצה לטפל. כשהייתי צעירה יותר נרתעתי מזה – זה הרגיש לי גדול עליי. מתוך הרתיעה הזו הלכתי דווקא לכיוון ההפוך: למדתי מנהל עסקים, ועבדתי כמעט עשרים שנה – בלוגיסטיקה, תפעול ורכש.

היה לי נוח, הייתי טובה במה שעשיתי, והייתי מאוד מוערכת, אבל בפנים תמיד הרגשתי שזו לא הסביבה הטבעית שלי. בכל פעם שהרגשתי שמיציתי, החלפתי מקום עבודה. חשבתי שאולי אני צריכה את האתגר הבא, הזדמנות אחרת, קידום – וכך עברתי ממקום למקום, בסופו של דבר הגעתי לאותה תחושה.

במהלך העשור האחרון למדתי תחומים שונים הקשורים לעולם הטיפולים האלטרנטיביים – ארומתרפיה, תטא-הילינג, עיסוי, מדיטציות, ועוד. אני מניחה שהכנתי את עצמי לרגע שבו ארגיש אמיצה מספיק לקפוץ למים.

לפני שנתיים וחצי, בשיא הקריירה שלי כביכול, הרגשתי שהגיע הזמן והחלטתי - אני עושה את זה. הצעד הזה מאוד הפחיד אותי. החלטתי לקחת את כל מה שיש בי ופשוט להתחיל. מה שיהיה, יהיה. בדיעבד אני מבינה שהקפיצה הזו לא הייתה רק שינוי מקצועי, אלא בחירה להקשיב לגוף שלי – למקום שכבר לא הסכים להמשיך לתפקד רק מהראש.

את ההכשרה המשמעותית שלי בתחום העיסוי עשיתי ב"רידמן" חיפה. בשבילי זה היה חשוב כדי לקבל תעודה, אישור רשמי שאני יכולה לעסוק בדבר, וגם לקבל כיסוי ביטוחי. למדתי ברידמן שנה ראשונה את הבסיס – עיסוי שוודי, עיסוי רפואי, אבנים חמות, עיסוי לנשים בהיריון, אנטומיה ופיזיולוגיה, והבסיס של עבודת המגע.

בסיום הלימודים יש שני כיוונים עיקריים להעמקה: עיסוי ספורטאים או עיסוי רקמות עמוק. שני הכיוונים מאוד פיזיים, מתמקדים בגוף עצמו, וכמעט לא מתייחסים למכלול – לנפש, לרגש, לחוויה הפנימית. ואני הרגשתי שכשאני נוגעת, יש שם הרבה מעבר לשריר תפוס.

מה שאני עושה היום נשען גם על מה שידעתי עוד לפני הלימודים. היה לי מגע, הרגשתי דברים דרך הידיים. עם הזמן, ככל שהגיעו עוד ועוד מטופלים, יכולתי לדייק ולהעמיק את ההבנה שלי: את הגוף, את הקשר בינו לבין הנפש, את הרגישויות, ההחזקות, האופן שבו אנחנו לומדות לתפקד בעולם – לפעמים על חשבון ההקשבה לעצמנו.

היום אני מעמיקה את הידע המקצועי שלי גם בלימודים בשיטת רוזן לטיפול במגע. מדובר בעבודה רגשית עדינה עם הגוף, לשחרור דפוסי החזקה כרוניים. וזה מרגיש שסופסוף מצאתי את הבית המקצועי שיש בו מקום לכל מה שאני מאמינה ופועלת מתוכו.

כמה שנים את כבר מטפלת?

את הקליניקה הנוכחית פתחתי לפני יותר משנתיים וחצי, אבל הדרך עצמה – של לימוד, חקירה וטיפולים מזדמנים – התחילה כבר לפני כעשר שנים.

את מתייחסת למכלול דרך המגע. יש משהו מעבר למגע עצמו? את מדברת עם המטופלים?

המגע הוא הכלי המרכזי שלי, אבל דרכו נפתח גם דיאלוג.

אני מספרת למטופלים מה אני פוגשת בגוף שלהם.

אדם מגיע לטיפול, שוכב על מיטת הטיפולים, וכשאני מתחילה לגעת אני פוגשת אזורים בגוף שיכולים להיות קשים כמו אבן – והוא לא מודע לכך. זה קורה ברוב המוחלט של הטיפולים. יש אזורי גוף שלמים שהתנתקנו מהם.

זה לא משהו שנוצר ביום אחד, אלא תהליך שמתפתח עם השנים: יציבה מסוימת, דפוסי התמודדות, צורך לתפקד, לעמוד בעומסים, לשמור ולהגן על הדבר הרך והילדי הזה שהוא אנחנו. ביום-יום הדברים לא עולים למודעות כי “צריך להמשיך”, אז הם נשארים קפואים בשרירים – וכך נוצר ניתוק בין הגוף לנפש.

רוב הזמן אנחנו חיים מתוך הראש. גם כשעולה תחושה גופנית, התגובה תהיה לרוב: “עוד מעט אתפנה לזה”. המוח דוחה, והגוף לומד לשתוק. עם הזמן, חוסר ההקשבה הזה הופך לכרוני. ואז, לא פעם, הגוף צריך כבר לצעוק – דרך כאב, מתח או תשישות – כדי שנעצור לרגע ונקשיב. בגלל זה תהליכים טיפוליים מתמשכים כל-כך חשובים בעיניי, והם מתאפשרים כשמגיעים באופן קבוע, לא רק לעיסוי מזדמן.

כלומר, את מטפלת בגוף אבל גם מנהלת דיאלוג שמביא דברים למודעות?

כן, אבל לא דרך ניתוחים או סיפורים של המוח. העיקר הוא המפגש עצמו, הרגע שבו הלקוח פוגש את הגוף שלו באמת. גוף נוקשה, מבקש שיפגשו אותו דרך מגע עמוק וקשוב ולא כוחני.

לפעמים נדמה לנו שהגוף מקולקל וזה ממש לא נכון, הגוף שלנו מגייס המון כוחות כדי להגן ולשמור עלינו, הוא מתריע ומדבר במגוון תחושות, וכל מה שהוא בעצם מבקש – שנקשיב. הקשבה שיכולה להזכיר לנו מי אנחנו באמת. דווקא דרך מגע עדין, מתאפשר מפגש כזה עם עומק. עם מה שנמצא מתחת לשכבות של החזקה ושליטה.

אז רוב הטיפול הוא עדין באופיו?

עדין, אבל מאוד עמוק. קשה להסביר במילים איך הטיפול עובד או מה בדיוק הוא עושה.

הייתה לי מטופלת שעבדה בשיווק וניסתה לעזור לי להגדיר את שיטת הטיפול שלי. אחרי טיפול אחד היא אמרה: “אני באמת לא יודעת איך לקרוא לזה״.

זה לא עיסוי במובן הקלאסי, אבל יש בו אלמנטים של עיסוי: שמן, גוף חשוף, מגע עמוק. יחד עם זאת, זה טיפול שמטרתו אינה רק שחרור שרירים, אלא יצירת דיאלוג עם הגוף.

אני מרגישה הכול דרך הידיים.

היכולת הזו מאפשרת למטופלת להרגיש לא רק את מה שהיא אומרת, אלא את מה שהגוף שלה מספר.

אז בעצם את עוזרת לאנשים להיות מחוברים לעצמם דרך הגוף שלהם?

כן. זו הגדרה מאוד מדויקת. המטרה שלי היא לא “לתקן” את הגוף, אלא לאפשר לו להישמע. כשיש הקשבה – יש מקום, והגוף כבר יודע את הדרך.

בימים אלה אני עובדת על הרצאה, שבה אני מדברת על החשיבות של הקשבה לגוף, על הניתוק שנוצר אצלנו לאורך השנים, על החיים מתוך הראש, ועל המחיר של זה.

וגם – איך אפשר לחיות אחרת. עם יותר נוכחות, חיבור ורווחה. בהמשך ארצה גם לפתוח סדנאות תרגול בנושא.

יש משהו שתרצי להוסיף?

חשוב לי לומר שאני מקפידה מאוד על דיסקרטיות. 50% מהלקוחות שלי הם אנשים מתוך הקהילה שבה אני חיה, והטיפול הוא מרחב חשוף ואינטימי. הדיסקרטיות היא ערך עליון מבחינתי, וזו הבטחה בסיסית למי שנכנסת אל הקליניקה.

סיפור קטן/ יגר נבו

המבנה הנראה בתמונות הוא המבנה הנקרא כיום בית מוסדות. המבנה היה חלק מרכזי ממבני ענף הלול, מבנים שהיו פרושים מצדיו וצפונה לו. במבנה בוצעה הדגרת ביצי רבייה משלוחת הרבייה בלול  וממנו שווקו האפרוחים.

בסוף שנות השבעים התקבלה החלטה לשנות את כל אופי האזור הזה ע"י פינוי מבני הלול שבו, כולל שינוי השימוש במבנה המדגרה.

במקביל להחלטה על פינוי מבני הלול, נבנה מבנה מדגרה חדש קרוב לחוות הצופים, מבנה שבהמשך יהיה מפעל תיבולים וכיום מבנה מושכר.

בשנת 1984 כשעבדתי בבניין (1982-85), ליוויתי את מהלך שיפוץ המבנה. השיפוץ בוצע בשלבים. שלב ראשון היה שינוי מבנה האגף הדרומי ועליו הסיפור. ראה האגף הדרומי.

את השיפוץ ביצע הקבלן אבי אלונים. קבלן דייקן, חרוץ, איש לעניין - איש לעבוד אתו.

במהלך העבודה שאלתי אותו אם יוכל לבצע פתחים עגולים, עשויים מלבנים שרופות, אדומות.

זה נראה לי ממש מתבקש. אבי אמר לי, "קודם תביא לבנים אדומות, אח"כ נדבר".

נסעתי למפעל "נעמן", שמול קיבוץ כפר מסריק, מפעל בו יצרו לבני בניה שרופות מחרסית שהובאה מגדת נחל נעמן (מכאן שם המפעל).  המפעל קם והחל לפעול משנת 1939.

מצאתי מפעל נטוש (יצור לבני בניה אדומות פסק בו ב-1950). לא הייתה בעיה להסתובב בחצריו. לא גידור, לא אדם, רק רוחות רפאים בו. בין המבנים ובמפוזר, מצאתי פה ושם לבנים אדומות, עשרות בודדות ואיתן חזרתי.

"עכשיו זה עליך," אמרתי לאבי. "אין בעיה הוא אומר לי, אני הולך על זה". יצק שלוש מסגרות בטון כבסיס ללבנים אותן יניח במעוגל. את קוטר הפתח העגול קבע כך שיתאים למספר שלם של לבנים.

וכך היה. המסגרות נוצקו, הלבנים האדומות הודבקו אליהן במעוגל ונוצרו פתחים יפים, שלושה במספר.

הקירות המיועדים לפתחים נפרצו בגובה שנמצא מתאים אסתטית, מנוף העלה את הפתחים היפים ו...המלאכה הושלמה.

אז, יום הולדת 40 וקצת למהלך ששינה את מרכז הקיבוץ ו...לפתחים העגולים.

וזהו. היה היה.

מזל טוב לילידי חודש ינואר:

מזל טוב

לשיר ואוהד זינו להולדת הבת נגה

אחות לאור, שחר ואלה

נכדה לארנון וזהר אשד

ברכות לכל המשפחה  הרבה בריאות, נחת ואושר

מזל טוב

לורד ואיל ברבר על הולדת הנכדה

בת לכרמל ויהונתן

נינה לשושקה ברבר ונעמי שביט

ברכות לכל המשפחה  הרבה בריאות, נחת ואושר

מזל טוב

לבני קציר לנישואי נכדתו אור-יה עם יצחק בחיר ליבה

להוריה ישי ואיילה, ולדודות לימור רימון, שירית ברבר, לימור ויינברג והמשפחות

ברכות לכל המשפחה, אושר, נחת, ושמחה.

השתתפות בצער

בית רמת יוחנן משתתף בצערה

של נועה וילנסקי זמיר ובני המשפחה

על מותו של אביה

דן וילנסקי ז"ל

שלא תדעו עוד צער