צייר- רון אנג'ל

משולחן העורכת / זוהר מור

חברות וחברים יקרים,

עלון מספר 2004 יוצא לדרך, והוא נושא עמו, כדרכם של החיים בקיבוץ, תמהיל של זיכרון, התחדשות ושמחה.

אנו פותחים את העלון בפרידה כואבת מחנה ז"ל, חברה ותיקה ושורשית שהאריכה ימים בקרבנו. חנה הייתה חלק בלתי נפרד מסיפורו של הקיבוץ, ואנו שולחים למשפחתה תנחומים מעומק הלב. יהי זכרה ברוך.

לצד העצב על לכתה, גלגל החיים ממשיך להסתובב. אנו נמצאים ברגע המיוחד של חילוף השנים, נפרדים משנת 2025 ומקדמים בברכה את שנת 2026. זוהי הזדמנות עבור כולנו לאחל שנה אזרחית של שקט, ביטחון וצמיחה קהילתית.

בעלון השבוע תוכלו למצוא הצצה מרתקת לעשייה העסקית והניהולית שלנו:

ענף היזמויות: ראיון מקיף עם חגי לקח על התפתחות ענף היזמויות העסקיות בקיבוץ.

פינה חדשה: בעקבות הריאיון, אנו חונכים פינה קבועה שתוקדש מעתה לראיונות עם היזמים עצמם, כדי להכיר מקרוב את הכישרונות והיוזמות שצומחים כאן בבית.

דיווחים מהשטח: סדרת ראיונות ועדכונים עם ממלאי תפקידים שונים, המשתפים אותנו באתגרים וביעדים לשנה הקרובה.

וכדי למלא את הלב באופטימיות, אנו מסיימים בברכות חמות לכל המשפחות שזכו לחבוק תינוקות חדשים – מזל טוב על הלידות! אין כמו חיים חדשים כדי להזכיר לנו את עוצמתה של ההמשכיות.

קריאה מהנה ושנה אזרחית טובה לכולנו.

בית רמת יוחנן אבל ומשתתף בצערם של בני המשפחה

על מותה של חברתנו

חנה פארן ז"ל

שלא תדעו עוד צער

חנה פארן – סוף המסע

"אִשָּׁה קְטַנָּה עָשְׂתָה לָהּ לְעֶרֶשׂ

אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ

הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל.

וְלֹא נֶעֱלַם מִכַּדּוּר הָאָרֶץ

כִּי אִשָּׁה קְטַנָּה

נָחָה עַל גַּבּוֹ.

וְהוּא צִמַּח עֲשָׂבִים אֶל חֵיקָהּ

וְכָרַךְ אֶת גּוּפָהּ בְּגִבְעוֹלִים.

וְהוּא נָשָׂא אוֹתָהּ כְּשֶׁאִתּוֹ

הָרִים וּבְקָעוֹת

אֲרָצוֹת וְיַמִּים.

וְזוֹ הָאִשָּׁה הָיְתָה מְלַחֶשֶׁת:

כַּדּוּר הָאָרֶץ – עֶרֶשׂ שֶׁלִּי,

כַּדּוּר הָאָרֶץ – פְּלָגִים וּנְחָלִים

וְיַמִּים גּוֹעֲשִׁים וְאַף גַּם אֲנִי".

(דליה רביקוביץ)

פרידה מחנה פארן / נורית פיינשטיין

כמעט 100 שנים התהלכה חנה על הכדור הזה, נכרכת בו, נמזגת בו, רואה אותו בתמורותיו, והן רבות וגדולות, עד כי נדמה לעתים שהעולם שאליו הגיעה לא דומה כלל לזה שממנו הסתלקה שבעת ימים ומעש.

בשנה שבה הגיעה לעולם הזה, 1927, נעשו שיחת הטלפון הבין לאומית הראשונה, שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק וטיסת הסולו הטרנסאטלנטית הראשונה, ובעיר הולדתה צולם אז הסרט "ברלין: סימפוניה של עיר גדולה", המתעד שנות שגשוג ויציבות כלכלית, פוליטית ותרבותית בבירת רפובליקת ויימר שאחרי סערת מלחמת העולם הראשונה, רגע לפני השפל הכלכלי הגדול שעתיד להכות בה, כבעולם כולו, ב-1929.

הוריה של חנה, קרל ופרידה, או בשמותיהם העבריים: כתריאל ורות, היו כהן וגיורת. כמעט מחצית מיהודי גרמניה נישאו באותם ימים בנישואי תערובת, ואביה, כך היא מספרת, כדי להוכיח את יהדותו וכי אינו אחד מן המתבוללים, היה שומר על מנהגי מסורת כלליים והולך בחגים לבית הכנסת. כשחוותה בתם הקטנה חוויית דחיה על רקע יהדותה, כשילד גרמני סרב לשבת על ידה משום ששם משפחתה היה כהן, גמלה בלבם ההחלטה לעלות ארצה.

ואמנם, ב-1933, השנה שבה ישתנה הכול בגרמניה ובעולם כולו, עלו בני הזוג כהן ושני ילדיהם ארצה, במה שכונה לימים "העלייה הַיֶקִית". מן הכרך האירופי נוטף התרבות, מצאה עצמה חנה בת השש, שעד יומה האחרון נותר בה, אגב, משהו מן האצילות הפרוסית, מגיעה לתל-אביב הקטנה, עיר סחופת רוחות שצמחה מן החולות, וברחובותיה הבלתי סלולים אז ברובם, הילכו גמלים ככלי שינוע עיקרי לצורכי בניינה.

בחודשים הראשונים בארץ התגוררו חנה ואחיה הקטן בבית ילדים שנועד לילדי עולים עד שהוריהם יסתדרו. וכך, עד אשר התארגנו אביה ואימה בדירה שכורה המתאימה למגורי המשפחה, היו ילדיהם פוגשים אותם רק בשעות אחר הצהרים. (מי אמר שרק בקיבוץ גדלו ילדים בלינה משותפת?). בכיתת העולים שבה למדה, הרגישה זרה, וזרה הייתה לה גם השפה העברית. ואף על פי כן ולמרות קשיי הקליטה הניכרים והדלות החומרית, זכרה חנה את תל-אביב הקטנה כמקום שכיף היה לגדול בו, שהמרחב בו, ביבשה וגם בים, אידיאלי למשחק ובילוי, שהתרבות שופעת בה (לא במעט הודות לעולי גרמניה) והחופש בה מוחלט.

כל זאת עד שפרצה מלחה"ע השנייה, שצרבה בה את חוויית ההאפלה בתל-אביב במשך שש שנים ואת טראומת הפצצתה של העיר בידי חיל האוויר האיטלקי. המלחמה גם הרעה את מצבה הכלכלי של המשפחה ובת 16 נחלצה חנה לסייע בפרנסה ועבדה כסייעת לרופא שיניים.

כחברה בתנועת "המכבי הצעיר" שדגלה בחלוציות והגשמה, קסמו לה חיי הקיבוץ והקרבה לטבע ולחקלאות. וכך, כשהיא כמעט בת 19, התגלגלה לכפר סאלד שבאצבע הגליל, קיבוץ יקי לעילא ולעילא, שחיי התרבות בו פוריים, אך אדמתו – אדמת בזלת קשה לעיבוד. "החקלאות שלי", סיפרה, "הייתה סיקול אבנים". אחר כך עבדה גם בכרם. כיוון שהייתה בוגרת מערכת החינוך בארץ וידעה עברית טוב מהחברות האחרות, נכנסה לעבוד בבתי הילדים. בכפר סאלד שעל הגבול הסורי, עברו עליה השנים הקשות של מלחמת תש"ח, שלאחריה הקימה שם משפחה עם אליעזר ושם נולד בכורם, יובל.

בקורס מטפלות בסמינר הקיבוצים, אליו נשלחה מכפר סאלד, פגשה בתמר קנול ובעידודה עברו חנה ואליעזר לרמת יוחנן. היו אלה ימי הפילוג בקיבוץ המאוחד שבעטיו התערער המצב החברתי בכפר סאלד, דבר שדרבן אותם להחלטה לעזוב.

הגם שעברו מקיבוץ אחד לאחר, התברר המעבר כלא פשוט כלל ועיקר, וכי גם בין קיבוצים יש הבדלי מנטליות הדורשים הסתגלות. כמו בכפר סאלד, השתלבו אליעזר בצוות בריכות הדגים וחנה בחינוך, ושניהם גם יחד בחיי התרבות – אליעזר במוזיקה כזמר ומנצח, וחנה כרקדנית במחולות החג של לאה ברגשטיין ולימים, במשך שנים רבות, כמקשטת האולטימטיבית של הבריכה לחג המים.

אם הרחבת המשפחה הוא אות לתקיעת יתד ולהשתרשות, אזי כשנה אחרי בואם נולד כאן רני, בנם השני. תחלופנה רק שנים מעטות של שובה ונחת עד שיתרגש עליהם אסון כבד. ב-1958, באחד הלילות, לקה יובל בן ה-9 בשטף דם במוח ואיבד את הכרתו בבית הילדים. כל הניסיונות להצילו עלו בתוהו. מותו היכה בהלם את משפחתו, את חבריו ואת הקיבוץ כולו. "הלקיחה באחת שלו טלטלה אותנו טלטלה עזה", כתב אליעזר, "אך יצר החיים חזק מאתנו. בעולם המושגים שלנו, צריך להמשיך קדימה". והם המשיכו, וכך נהגו לימים גם כששכלו את נכדם, אלון.

עד מהרה נולד טל והשיב את החיוך לפני הוריו ואחריו נולדה נעמי, בת הזקונים. עם חיסול בריכות הדגים, עבר אליעזר לתעשייה והיה אחד מ"חמשת המופלאים", האבות המייסדים של פלר"ם. ואילו חנה, המשיכה כל השנים בחינוך: בגיל הרך ובבתי הילדים. היא כיהנה גם כמרכזת החינוך, ובמשך 16 שנים הייתה מזכירת חטיבת הביניים בבית החינוך ב"גוש זבולון".

ולצד זאת, הייתה חברה בוועדות, לעתים אף מרכזת. פעילה בחיי התרבות הקיבוצית וצרכנית תרבות, ובתפקידה האחרון – ממש עד זקנה ושיבה – האחראית על המשקפיים של חברי הקיבוץ – שומרת על התקנון ועל התקציב, מתווכת בעת הצורך בין החבר וצרכיו לבין ההנהלה, מזמינה את ניידת האופטומטריסט ומנהלת את התורים.

ומעל הכול הפכה חנה עם השנים, ביחד עם אליעזר, כמובן, ראש לשבט גדול שהתרחב והתעשר גם בנכדים ובנינים. כל עוד עמדו לה כוחותיה, התמידה בנסיעותיה לנעמי שבאנגליה, ולצד זאת רוותה נחת כשנֹעה של רני בחרה להקים את ביתה ברמת יוחנן, סמוך לסבא וסבתא.

חנה, אותה כיניתי מוקדם יותר "אצילה פרוסית", הצדיקה את התואר הזה עד יומה האחרון. היא הייתה תמיד זקופת קומה ומסודרת, תסרוקתה ולבושה עשויים היו בקפידה, וביתה וגינתה מטופחים ואסתטיים תמיד, היא הקפידה על הליכות יומיות בווסט זרחני. כל עוד עמדו לה כוחותיה, לא התירה לעצמה להראות בציבור בימי קמילתה ונותרה ספונה בביתה, מטופלת היטב ומוקפת אהבה.

ועכשיו, האישה הקטנה ש"עָשְׂתָה לָהּ לְעֶרֶשׂ/ אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ/ הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל", איננה, ו"וְלֹא נֶעֱלַם מִכַּדּוּר הָאָרֶץ/ כִּי אִשָּׁה קְטַנָּה/ נָחָה עַל גַּבּוֹ".

נוחי לך חנה על משכבך בשלום ויינעמו לך רגבי אדמתנו. תנחומינו לכם רני, טל ונעמי, נֹעה שלנו וכל בני המשפחה.

אמא יקרה/ רני פארן

רוצה לומר לך תודה והוקרה.

היית אמא 76 מתוך למעלה מ 98 שנות חייך.

אני, ואנחנו ילדיך, זכינו לילדות, בגרות ואפילו לגדל ילדים ונכדים משלנו , תוך הידיעה הוודאית והתחושה העמוקה של: יש לנו אמא אוהבת, מסורה, דואגת, שתמיד נמצאת כאן בשבילנו ולמעננו.

החיים שלך, אמא, כפי שהיטיבה נורית לתאר כאן לפניי, לא תמיד היו קלים ופשוטים.

למרות כאב הלב האין סופי על יובל ז"ל, (אשר נפטר כך לפתע פתאום בהיותו כבן 8 כאשר אני הייתי בגיל 5 ועוד לפני שנולדו טל ונעמי), למרות כל זה המשכת וטיפחת משפחה לתפארת, ובמקביל גם הקפדת להשתלב בחיי הקיבוץ והווייתו וגם למצוא את מקומך בעבודה.

אני, על פי הרגשתי והתרשמותי, יודע לומר כי דווקא בשנות ההתבגרות וההזדקנות (כאמור, שנים רבות מאד) מצאת יותר ויותר את מקומך ואת השקט הנפשי שלך.

ואנחנו כולנו: ילדיך, נכדיך ונינייך, זכינו בהיותך כאן, כל הזמן ובשביל כולנו.

נוחי בשלום על משכבך, אמא יקרה.

אמא יקרה  נעמי בולוטון פארן

פתאום יום אחד את אינך. באתי לבית ריק, וזה מוזר, למרות שהקשר כל השנים היה פיזית רחוק, ההרגשה הייתה שהוא קרוב.

אני יודעת שאהבת את אנגליה, את התחושה האירופית, שהייתה אצלך בַּגֶּנִים.

הגנים והפרחים בכל מקום, העננים בשמי אוגוסט, והקניות… הכרת את אוקספורד ובנברי יותר טוב ממני. כל שנה היית קונה בד יפה להכין לעצמך בגד חדש. כל כך הרבה תחביבים היו לך: התפירה, הגינה, ואפיית העוגות, כמובן.

זכות הייתה לי להיות הבת שלך. תמיד, תמיד תמכת בי ונתת לי להרגיש שאני עושה הכי טוב שאפשר. כשאמרתי לך שאני מצטערת אמרת לי לא להצטער.

בשנתיים האחרונות כבר לא דברנו הרבה. אבל החיבוקים כשבאתי לבקר נשארו כייפים.

אני בטוחה שהבנת הכול , פשוט כבר לא היה לך כוח.

תמיד תחסרי לי, אמא.  

אוהבת, נעמי.

אמא – טל פארן

נולדת בתל אביב, ובגיל שבע-עשרה קמת ועזבת בית, משפחה, חברים, עיר שכבר אז הייתה ללא הפסקה , ויצאת אל הלא נודע. נערה צעירה, דקה ושברירית שמצטרפת אל קבוצת צעירים שמקימים ישוב חדש שלימים יהפוך להיות קיבוץ כפר סולד. המקום שאליו הגעת היה ישוב ספר סחוף רוחות. לא היה שם הרבה יותר מאשר נאחזות עיקשת בצלע ההר כאשר האויב הסורי מטווח מלמעלה השכם והערב. הפכת להיות חלק מקבוצת אנשים צעירים שבחרו להיאחז בקרקע החלוצית, בתנאים לא תנאים, בלי בטחון ובלי וודאות ולמעשה בלי כלום מלבד אמונה בצדקת הדרך.

שם פגשת את אבא, ושם, כפי שאבא העיד בעצמו, התגלתה היכולת שלך להתמודד ולהתעלות דווקא ברגעי המשבר הגדולים ביותר.

וכך החלו החיים המשותפים שלך ושל אבא. זו הייתה שותפות של דרך. עבודה קשה, תנאים לא תנאים, קשים אין סופיים, ולמרות כל אלה הקמתם, את ואבא, בית וילדתם את בנכם הבכור יובל.

אחרי מלחמת השחרור, כאשר כפר סולד נקלעה למאבקים אידיאולוגים, את ואבא החלטתם לעזוב ולמצוא בית במקום אחר. הגעתם לרמת יוחנן. מקום חדש, עם אנשים חדשים ומנהגים חדשים. זה לקח זמן, זמן להיקלט, זמן להתרגל, זמן להיכנס לקצב החיים ולהשתלב. אך בתום חבלי ההסתגלות, מצאתם בית חדש שאותו למדת לאהוב בכול ליבך. כפי שתמיד היית אומרת: “עשינו את עסקת חיינו – שהגענו לרמת יוחנן.”

ואז באה המכה הגדולה מכולן. יובל, הבן הבכור שלכם, הלך לעולמו בגיל תשע. אובדן שאין לו מילים, שבר עמוק שאילץ אותך, את אבא, ואת רני הילד בן החמש (אני עוד לא הייתי אז) להתחיל מסע חיים אחר, מסע של התמודדות עם כאב שלא נגמר. ומאז, שום דבר כבר לא היה פשוט ושמח כמו קודם.

ולמרות הכול, בתוך הכאב והסבל, לא הנחת לעצמך לוותר על החיים. נשכת שיניים והמשכת את חייך. היית מטפלת, מרכזת חינוך, מזכירה בבית הספר. תפקידים של אחריות, של הקשבה, של שירות לאחרים. הקפדת לעשות כל דבר כמו שצריך, ברצינות, במסירות, מתוך כבוד לאנשים שסביבך. היום, כאשר אני מביט על חייך, אני רואה אישה שחיה חיים של עשייה שקטה, של מחויבות עמוקה, של נשיאה בכאב בלי לוותר על החיים עצמם.

בתוך שגרת החיים הזאת, את ואבא בניתם משפחה לתפארת.

ילדתם וגידלתם שלושה ילדים. את רני, אותי ואת נעמי. חינכתם אותנו לאהבת האדם ולאהבת הקיבוץ והמולדת, כל אחד בדרכו, כל אחד עם הקול שלו. זכיתם לרוות נחת ממשפחה שהלכה והתרחבה. אנו, שלושת ילדייך בחרנו בבגרותנו בדרך שונה מחיי הקיבוץ. בחירה זו לא הייתה קלה לך. את ואבא תמיד קיוויתם וחלמתם שהמשפחה המורחבת תמשיך להיות לצידכם, כאן ברמת יוחנן. אבל את, כדרכך, נשכת שפתיים ואפשרת לכול אחד מאיתנו ללכת בדרך שבה בחר. לימים, בחרתי לחזור לכאן ולחיות לצידך ולצד אבא ברמת יוחנן, ואני שמח על כך עד מאוד.

למרות שכל אחד מילדייך בחר בדרך שונה מחייך, נפגשנו לעיתים קרובות, בביקורים, בשמחות,  בחתונות, בימי ההולדת, בחגים בקיבוץ, בלידות הנכדים והנינים. והיו גם אותם מפגשים משפחתיים בבית  הקיבוצי. המולת נכדים, תחושת יחד. משפחה מלוכדת, פעילה, שמחה להיפגש בכול הזדמנות אפשרית.

לפני 10 שנים אבא נפטר. יום אחד הוא עוד נסע על אופניים, היה פעיל חברתי, יצירתי, צעיר בגופו ובנפשו,  וביום שלמחרת הוא כבר לא היה. העוגן שהיה לצידך במשך עשרות שנים התנתק ועזב את חייך. נשארת לבד, בתוך עולם שהלך והשתנה.

שבר שקט, עמוק, שהוסיף עוד משקל למכאובי העבר. בתקופה הזו כבר הייתי כאן, ברמת יוחנן. את נותרת עם הכאב ואני נותרתי עם החשש לבאות. חששתי מאחריות, מהמחויבות, ומהנטל שייפול על כתפיי בצורך ללוות אותך בהמשך חייך. ההתלבטות והחששות לקראת הבאות הסתיימו באחת, כאשר חבר קרוב שאותו שיתפתי עם רגשותיי אמר לי משפט אחד, חד וברור: "אמא, לא עוזבים."

המשפט הזה הפך עבורי לצו וגרם לי לקבל החלטה. אני כאן. אני נשאר. אני ממשיך ללוות אותך ולהיות לצידך. כל עוד את כאן, אני איתך. ליוויתי אותך לאורך הזמן, בביקור הקבוע כול ערב, בקרמבו על הספה מול הטלוויזיה. בלחיצת היד החמה שלך, בחיוך ובליטוף המרפרף. בהתמודדות עם האתגרים הפיזיים שהגיעו עם השנים, עם ההאטה וההתכנסות הטבעית שהגיעה עם גיל. ראיתי איך בהדרגה את מוותרת על הקשרים עם הסביבה החיצונית, איך מצטמצמת שגרת ההליכה היומית אל ההתכנסות בבית על הכורסא מול הטלוויזיה. ראיתי איך למרות הזדקנותך את שומרת על נוכחותך, ושומרת על שקט פנימי מעורר השראה והתפעמות. בתקופה זו למדתי ממך שיעור ענק לחיים, ועל כך אני מודה לך מקרב לב. למדתי ממך איך להיות שם באופן אמיתי, איך לקבל את השקט, את ההאטה, את הדרך שבה החיים משתנים, ועדיין, בלי להפסיק להיות אדם של ערכים, של אכפתיות תוך שמירה על ההומור והעוקצנות ה"ייקיות" שלך שעליהם הצלחת לשמור עד ימייך האחרונים. ככל שהזמן עבר והעולם סביבך הלך והצטמצם, כך הרגשתי יותר קרוב אלייך. השקט הפך להזדמנות להקשבה, להתבוננות, ולהבנת עומק הקשר שלנו. יותר מאשר נתתי לך, קיבלתי ממך. יותר מאשר תמכתי, אני זה שנשען ונתמך. קיבלתי ממך שיעור בהזדקנות, שיעור בקבלה, שיעור בשקט נפשי, שיעור באהבה. ועל הדרך השלמתי גם חוסרים ישנים, מתקופת הילדות בקיבוץ, מתקופות שבהן רגש האהבה היה חבוי עמוק בפנים ולא תמיד מצא את דרכו החוצה.

 ובתוך כל זה חשוב לי לומר תודה.  תודה ענקית לקהילת רמת יוחנן, קהילה חמה ומחבקת, מסורה ותומכת שעשתה ועושה הכול כדי לאפשר לוותיקיה להזדקן בכבוד. בזכותכם אמא זכתה להישאר בביתה הקיבוצי החם והאהוב עד לרגעיה האחרונים. תודה על כל מה שכול אחד ואחת מכם ומכן עשיתם למען אמא, התמיכה, החיזוק, הדאגה לשלומה והדאגה לכל משאביה וצרכיה, שאפשרו לה להגיע לשיבה טובה ולגיל המופלג- 98 שנים. תודה מיוחדת לך ליאת על שירותך הנאמן, האדיב והמתחשב, על החום, המקצועיות האכפתיות שאפיינו את דרך טיפולך באמא לאורך כל השנים שבהן מלאת את תפקידך. מילים אחרונות באנגלית, ברשותכם, לסונו המטפלת של אמא.

Dear Sono,

You have been like a younger sister to me for more than five years. Every time I came to visit my mother, I always found a clean, warm, and welcoming home. Your caring, thoughtful, and attentive approach was one of the things that helped my mother age with dignity.

I want to sincerely thank you for that and wish you to continue your path, to keep giving light, love, and attention wherever you go.

Thank you, Sono.

הגיע הזמן להיפרד עכשיו אמא. את הולכת לעולם שכולו טוב ואנחנו נשארים כאן בעולם שבו יהיה עלינו להתאמץ ולהשתדל שיהיה טוב. אימא, אני אוהב אותך ומודה לך על כל מה שנתת לי במהלך חיינו המשותפים. יהי זכרך ברוך. נוחי על משכבך בשלום.

חנה פארן – לזכרה / פז אלניר

בזקיפות קומה

בחנה פעלו שני כוחות סותרים, האחד שקרא לה להיות זקופה והשני שמשך אותה מטה לעצב גדול.

בילדותי חנה הייתה השכנה מהקומה הראשונה. כשיצאה מפתח הדלת ראיתי אישה זקופה, שערה סדור למשעי, היא לבשה חצאית שזה עתה תפרה בדיוק רב, על פי הגיזרה ב'בורדה', ואת פניה קיבלה גינתה היפה והמטופחת.

כבר כילדה זיהיתי את הסתירה בין הופעתה המוקפדת לבין הרעש והבלגן שניהלנו, ילדי השכונה, על הדשא הגדול.

לימים היא תספר לי על ילדותה ועל החינוך היקי שקיבלה.

אבל אז, כילדה, כבר ידעתי על יובל. ידעתי שהאישה המוקפדת הזו שדאגה שהכול יהיה כמו שצריך, חשה חוסר אונים עצום על מותו הבלתי נסבל של יובל הקטן.

צחוקם וחיוכם התמידי של טל שמעליי בגיל, ונעמי שמתחתיי, לא הצליחו להפיג את הכאב, שהיה שם תמיד.

כעבור עשורים, חנה שמחה בגינה שנעמי וריקי עיצבו לה, עם עלי הפוטוס הכי גדולים בקיבוץ. שמחה עם החזרה של טל לגור בקיבוץ, עם משפחתה של נועה ועל ביקוריו התכופים של רני. כל רגע איתם היה רגע שהיא ידעה להעריך ולהוקיר.

חנה באה אליי לטכניקת אלכסנדר כדי להתיישר, כדי להזדקף. משא השנים ואירועים משפחתיים כואבים כופפו את גבה העליון, והיא כיאה לחינוך הקפדני שקיבלה, הגיעה כמו שעון שוויצרי, ללא ויתורים וללא הנחות, עדיין מוקפדת מקצה השיער ועד קצות הציפורניים המטופחות.

מתוך האינטימיות שנוצרה בינינו, בכל פעם יצאה רכה יותר וגם זקופה יותר ממה שנכנסה.

מתוך שני הכוחות שפעלו בחנה למעלה ולמטה,

אזכור אותה כאישה שלא מוותרת לעצמה, ושואפת להרים את הראש למעלה וקדימה.

לכם רני, טל ונעמי, השכנים של ילדותי, חיבוקים גדולים. שיישארו לכם זיכרונות טובים.                                  

פז אלניר

אֵצֶל סָבְתָּא / אורי פארן 

אֵצֶל סָבְתָּא הָיְתָה עוּגָה עִם דּוּבְדְּבָנִים מְסֻדָּרִים בְּמַעְגָּל,

תַּשְׁבָּצִים וְהַגְדָּרוֹת שֶׁרַק הִיא יָדְעָה,

חֲתוּלָה אֲפֹרָה וְעֵץ שֶׁסֶק שֶׁסַּבָּא שָׁתַל,

שׁוֹקוֹלָד רוֹזְמָרִי וְאַנְשׁוֹבִי בִּשְׁפֹּפֶרֶת צְהֻבָּה.

בַּסָּלוֹן שֶׁלָּהּ יֵשׁ תְּמוּנוֹת שֶׁל תַּרְבּוּת וְשֶׁלָּנוּ,

וּבַחֶדֶר, בְּשֶׁקֶט, תְּמוּנוֹת בְּשָׁחוֹר־לָבָן שֶׁל גַּעְגּוּעִים.

יֵשׁ מְכוֹנַת תְּפִירָה בָּאָרוֹן, וְחוּטִים בְּצֶבַע

וּשְׂמָלוֹת אֲרוּכוֹת שֶׁתָּפְרָה, וְהָמוֹן צְעִיפִים.

מִבֶּרְלִין שֶׁל פַּעַם, תֵּל אָבִיב, לַקִּבּוּץ

וְכִמְעַט מֵאָה

שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁהָיָה שֶׁלָּהּ פַּעַם

וְסֵדֶר אֶלֶגַנְטִי שֶׁל אִשָּׁה גֵּאָה.

אַךְ הַזְּמַן לֹא פּוֹסֵחַ גַּם עַל הַגֵּאִים

וּכְבָר כַּמָּה שָׁנִים

שֶׁסָּבְתָּא בְּקֹשִׁי זוֹכֶרֶת פָּנִים

וְנִינִים,

וְשִׁלְשׁוֹם

שָׁכְחָה לִנְשֹׁם

לידיעתכם החברים:                                  

כל הדברים שנאמרו בהלוויות וכן דברים נוספים,

נמצאים באתר ההנצחה של קיבוץ רמת יוחנן: "בצרור החיים". הכנסו לפי הכתובת: "בצרור החיים - רמת יוחנן" ובחיפוש על פי שם החבר תגיעו אל האוסף שלו.

בהצלחה.

השתתפות בצער

בית רמת יוחנן משתתף בצערה

של ויקי שלם ובני המשפחה

על מות אימה אסתרה סולומון ז"ל

שלא תדעו עוד צער!

ריאיון עם חגי – יזמויות בקיבוץ

מאת נעם פלד דינסטג

גילוי נאות: אני מראיין את המנהל עם האחריות האדמיניסטרטיבית על העבודה שלי כיזמות. דרך השיח אנסה לקלף מעט את השכבות מענף היזמויות, שהוא עדיין עוף מוזר וחדש ביחס לרוב ענפי התעסוקה. היזמויות אמנם נחשפו מדי פעם ב"ברמה", אבל לא באופן רציף דרך מרכז הענף יזמויות עסקיות.

היזמויות, בעיניי, הן הפנים החדשות והמורכבות של הזדמנויות תעסוקה בקיבוץ, עמידה בחובת עבודה והתפרנסות באמצעים פחות מסורתיים. זה דורש למידה של הקיבוץ ושל חברים שלא למדו להיות עצמאים קודם, ולכן זהו ענף מתפתח ומשתנה מטבעו, וגם פחות מוכר למי שלא מתחכך בו. בגיליונות הבאים בברמה, נערוך ראיונות עם היזמיות והיזמים (רשימה מלאה מופיעה בסוף), אבל לריאיון זה חשיבות מעבר ליריית פתיחה, להיכרות טובה יותר עם הענף.

מתי התחלת לטפל בענף היזמויות?

לפני תשע שנים, מספטמבר 2016.

מה עשית במקביל?

בזמנו עשיתי כל מיני פרויקטים בקיבוץ, עד שנכנסתי ל"אזרם", חברת החשמל הפנימית, והתחלתי שם פרויקטים בתחום האנרגיה הסולארית. במקביל אני גם אחראי על הרכש בכמה ענפים בקהילה.

בנוגע לניהול היזמים, כשהתחלנו בזמנו היו כשמונה יזמים, מהם נשארו היום ארבעה: אמנון גולן, יוגה ראג׳ה, נייגר אדריכלים, ומכללת דאו שכיום מחולקת ליזמויות נפרדות של עמית, ערן ושרון. מאז הענף גדל בהרבה, ונכון להיום יש 26 יזמויות, כמה מהן חלקיות וכמה מהן עברו מענף הקהילה אל ענף היזמויות. הגיוון גדל ובנוסף השתנו גם סוגי היזמויות.

בתחילה, כשיזם מגיע אליי עם רעיון ליזמות חדשה, אני מנסה להקשות מעט על היזם "הצעיר" ואולי גם "להפחיד" על מנת שיבין את המשמעות והאחריות הנגזרת מעבודתו. חשוב לציין כי זה לא פשוט להיות יזם. יזמות - זה משהו שאתה הולך לישון אתו בלילה ומתעורר אתו דבר ראשון בבוקר.

כל כובד האחריות הוא עליך. בענף רגיל לכל האנשים יש חלק בתוך המסגרת הגדולה, יש להם תפקיד ושם הם מתנהלים. ואילו ביזמות, היזם עושה הכול והאחריות להצלחת העסק היא בידיו. במקצועות מוכרים, כגון רופא בבית חולים, לא צריך לחפש עבודה, תמיד יש... אבל אם אתה יזם, עליך לפרסם את עצמך, לאסוף קהל לקוחות, לטפל, לגבות תשלום, והאחריות הכספית של ההוצאות וההכנסות מוטלת רק עליך.

חשוב להבין - בתחילת כל חודש, עוד לפני שהיזם ביצע פעולה כלשהי, יש לו כבר הוצאות. עוד בטרם החל את הפעילות היומית, כבר יש לו הוצאות על העסק. הלחץ הזה הוא אינסופי. זה כמו עצמאי בחוץ - רק עם היתרון של רמת יוחנן כמטריה שמגוננת עליו.

זו מטריה מתעתעת – האם האחריות עדיין על היזם?

כן, לגמרי. רק היום נוכחת בדיון שלנו, איך אפשר להסתכל על התוכנית שלך ולקבל תמונה מוטעית (ישבנו שעתיים לפני על התוכנית השנתית שלי, נעם). בדרך כלל אני מציג תחילה ליזם את הציפיות של רמת יוחנן, איך מתנהלות היזמויות, למי פונים בנושאים השונים, מדגיש שזה חלק מהמערכת בקיבוץ:  התנהלות חשבונאית, נושאי ביטוח, חוזים והתקשרויות, יושרה ואמינות. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו עובדים בצורה נכונה וחוקית ולא עלולים לסבך את רמת יוחנן חלילה.

בסופו של דבר, לכל דבר יש יתרון וחסרון. אחד החסרונות של יזמויות ברמת יוחנן, הוא שלקיבוץ צריכה להיות שליטה מלאה על הפעילות. לוודא שכל התקשרות היא נכונה, והיזמים חייבים לעדכן אותי בכל פעולה שמתבצעת (בעיקר כדי לשמור עלינו ועליהם).

יש הרבה יזמויות שצריכות ביטוח?

כמעט כל היזמויות צריכות ביטוח אחריות מקצועית, שמבוסס על תעודת הסמכה בתחום הפעילות של היזמות. כדוגמא: אדריכלים. הם עלולים במסגרת עבודתם להיתקל בקליינט לא מרוצה. הם חשופים לתביעות משפטיות מול הלקוח, אך בגלל שהם חברי קיבוץ שיתופי, התובעים יחפשו את "הכיס העמוק", ולכן על רמת יוחנן לדאוג לזה. דוגמה נוספת, יש לנו שתי חברות שרוצות לפתוח יזמות לקעקועים, עד היום לא הצלחנו למצוא ביטוח לדבר כזה.

לאורך השנים למדנו שנכון יהיה אם בהנהלת חשבונות תהיה כתובת אחת לכל ענייני היזמות. לפני שנתיים רֵעוּת גויסה לצורך הזה והחליפה את יסמין שהייתה לפניה. זה שיש כתובת אחת, שיפר מאוד את ההתנהלות והעבודה מול היזמים. אני מביא לתשומת לב היזמים, שהם האחראים על הכול. אנחנו לא יכולים להחליף אותו בשום שלב, והם אחראים גם לראות בסוף שהפעילות מרוויחה.

במקרה ויש יזמויות שלא מצליחות למלא משרה מלאה, אנו מצמצמים את נפח המשרה והיזמות, ועל היזם להשלים במקומות עבודה אחרים.

הם משלימים בכל מיני ענפים נדרשים בקיבוץ?

זו כבר אחריות של משאבי אנוש. אני אחראי על היזמות, והחלק השני עובר אל עוזיא במש״א. קיימים מקרים שבהם יזמויות נסגרות בשל חוסר הצלחה כלכלית.

אם אני לוקח צעד אחורה ומסתכל על היזמויות ועל עבודת החברים, המגמה באופן כללי היא שהמערכת נהיית יותר מורכבת עם הזמן, מבחינת גיוון בתעסוקה ובמקורות התפרנסות, השירותים שהקיבוץ נותן, באופרציה שצריכה לתמוך בפעילות, ובקשרים מול ספקים ולקוחות. זה דורש מהמערכת להתפתח ולהתאים את עצמה.

המערכת נותנת שירותי הנהלת חשבונות לכל היזמים, כולל פתיחת לקוחות וספקים ואפשרויות תשלום מודרניות. אנחנו לומדים את זה, ולאורך השנים התחושה היא שגם אם הפעילות רווחית, היא מעיקה על המערכת, כי על כל תנועה שעושה יזם שמכר משהו בעשרים שקל, צריך לעשות תנועה בתוך מערך הנהלת חשבונות שמגלגלת מיליונים. חלק מתפקידי הוא לשכנע בצורך הזה של היזמים, כי אם לא תהיה ליזם את האפשרות, יהיה להם קשה להתפתח. למדנו עם הזמן איך לעשות סליקה באינטרנט, מסופי סליקה - שכבר נעלמו - ועוד. ככל שיהיו יותר הפרטות, יהיו לדעתי גם יותר אפשרויות לעשות דברים עצמאית, אזי גדל הסיכוי שכמות היזמויות תגדל, בעיקר הקטנות שבהן. אנשים יחפשו יוזמות שיאפשרו להם להגדיל את השכר, ויוכלו לגוון את התעסוקה ולמצוא משהו שיהיה יותר נכון להם.

בסיפור האישי שלי, המורכבות של היזמות שלי מספרת את זה. רציתי להתחיל בפעילות מסוימת, ואחרי שהיא לא הרוויחה מספיק הבנתי שאני צריך למצוא אפיק פרנסה מקביל, והמקורי הפך לשולי בהכנסה.

אולי שולי, אבל עדיין רווחי, ויש לך את העניין במשהו שאתה אוהב.

רונית כפיר שאיתה עשינו סדנה השבוע, אמרה את זה כך: היזם עושה את מה שהוא אוהב, את הדבר שהוא בחר להתמקצע בו ונותן לו הכי הרבה עניין. זה לא קורה  לכל עובד, ויש מי שהולך לעבוד בענף אחר ולא מגיע לעבודה בשמחה, לא בטוח שזה מה שמעניין אותו.

איך אתה חושב שאפשר לפתח את קהילת היזמים?

בשנים האחרונות נושא היזמויות מתפתח וזוכה ליותר הכרה ועדנה, אחרי שבהתחלה הייתה תחושה שהיזמויות הן בזבוז זמן ולא רווחיות. אני יכול לציין שיש הרבה יזמויות שמרוויחות יפה מאוד, ויש יזמויות שהן מחזיקות את עצמן מאוזנות, לפי השכר שנקבע בזמנו ברמת יוחנן. בישראל, כל אירוע גדול, כמו מלחמה, פוגע יותר ביזמים. עברנו כמה משברים לאורך השנים, כמו הקורונה, מלחמה ועוד מלחמה, ואלו פגעו ביזמויות בצורה קשה מאוד.

ואיך עברנו את זה בסוף?

הקיבוץ ידע להכיל את זה. לעומת יזמים בחוץ שאין להם הבטחה מהמדינה לקבלת תמיכה. יזם בחוץ יכול להגיש את ההוצאות לקבלת החזרים, בעוד שברמת יוחנן בתוך המערכת זה פחות אפשרי לביצוע. מצד שני בתחומים אחרים היזם נהנה ממחירי שכירות נמוכים ביחס למחיר - כאן הקיבוץ כן יודע לעזור. אחד החלקים החשובים בתפקיד שלי הוא לתווך ולהסביר להנהלה את התוצאות, בשקיפות. אני יכול להבין את הביקורת של חברים מסוימים שרואים אחרים שלא עובדים בעבודה ״רגילה״ ולא מחתימים כרטיס. בתחושה שלי כיום קיימת יותר לגיטימציה והרבה פחות ביקורת.

מי שנתן דחיפה לא רעה ליזמים בזמנו הוא עידו שלם, שהיה פתוח להקשיב וראה בזה אתגר לצמיחה. בהנהלה מקבלים ותומכים בפעילות הזו, לכן אני לא לבד. ניסינו כמה פעמים לבנות נוהל יזמות, ולאורך השנים אף אחד לא באמת דרש זאת, למרות שיש כמה טיוטות. כרגע התחום באחריות שלי.

במודל תגמולים, לא מתייחסים לנושא שכר העבודה וזה יצר כמה עיוותים. אנחנו יושבים עם היזמים על תקציב, ומתייחסים גם לשכר העבודה, ואילו במודל תגמולים נטרלו אותו כדרך לשלם ליזמים. אבל בענף יזמות אני דואג שהדוחות יראו שכר עבודה - זה המדד שלי אם מישהו בסוף מרוויח או לא.

לסיכום, כמו כל דבר, יש מה לשפר, לקדם ולפתח. ובאמירה אישית, מה שלי חשוב זה שהיזמים ירגישו שיש להם תמיכה ורוח גבית, שיקבלו מענה לצרכים העסקיים וימשיכו לקדם את העסק בהתפתחות וצמיחה. הצלחתם – הצלחתנו.

יזמויות ברמת יוחנן

ועדת קליטה / ישראל עוזרי

לפני כארבעה חודשים קיבלתי על עצמי את ריכוז ועדת הקליטה. החלטתי להיענות לבקשה מתוך תפיסה כי מדובר בהמשך ישיר לעבודת ועדת הצעירים, במסגרתה ליווינו את מסלול הצעירים, וכעת  עם סיום שלב זה , אנו פוגשים אותם כבוגרים, בשלים ומוכנים להיכנס למסלול חברות בקיבוץ.

עם קבלת התפקיד הקמתי צוות ועדה שיפעל עמי במשותף בכל תחומי העשייה של הוועדה, ובפרט בעדכון תקנון הקליטה, כך שיהיה מותאם למציאות העכשווית ולאורח החיים הנהוג בקיבוץ.

חברי וחברות הוועדה שהתנדבו להצטרף לעשייה הם: אורית שטייף, שירית ברבר, סופי קלריך, אוריין בראב ואילן בלושטיין. הוועדה כבר החלה בעבודה שוטפת, לרבות טיפול בנושאים שוטפים ובחינת עדכונים נדרשים לתקנון.

בהזדמנות זו אנו מזמינים כל חבר או חברה המעוניינים להציע רעיונות, הערות או שינויים בכל נושא הנוגע לשינוי ועדכון תקנון הקליטה לפנות אליי או לאחד מחברי הוועדה. פניות אלו יובאו לדיון בישיבות הוועדה, וכבר היגיעו אלינו לישיבה מספר חברים בנוגע לעדכון התקנון. סיכומי ישיבות הוועדה מתועדים ומתפרסמים בקהילנט.

עד לאישורו של תקנון קליטה מעודכן, הוועדה מחויבת לפעול על פי התקנון הקיים. לפיכך, כל פנייה חדשה לקבלה לחברות נבחנת ומטופלת בהתאם להוראות התקנון הנוכחי.

יודגש כי כלל המועמדים הנמצאים כיום במסלול מועמדות לחברות, עברו את כל שלבי האישור הנדרשים: ועדת הקליטה הקודמת, מזכירות, אסיפה וקלפי.

בנוסף, הוועדה פועלת להנגיש את כלל המועמדים לחברי הקהילה, על מנת שיכירו אותם באמצעות ראיונות טרם ההצבעות, וכן במסגרת פעילויות התנדבות בקיבוץ.

כולנו תקווה כי בנותינו ובנינו ישובו לקיבוץ, יתרמו לצמיחתו ויובילו אותו קדימה, וכי נמשיך כולנו לחיות כאן בקהילה טובה, יציבה ומיטיבה ,עבורנו, עבור ילדינו ועבור נכדינו.

ישראל עוזרי – מרכז ועדת קליטה.

מהתרבות - הצגה חדשה של תיאטרון הבית-

אלי ענבים

וכל ההרפתקאות שקרו לו באמת 

ילדות פשוטה של משחקים בחוץ, עברית צחה, מעשי קונדס וצורת חיים הייחודית לארץ ישראל הישנה והטובה. 

לאורך כל המחזה מתלווה דמות של  מילון מושגים ממושגי הקיבוץ הישן – ברייקים שמבארים לילדים את השפה הייחודית וז'רגון המילים והמושגים בו דיברו בקיבוץ השיתופי – עולם שהולך ונעלם.

עם התקדמות העלילה, נטמעת יעלי בחברת הילדים ומגלה את היופי והתום שבחיי השיתוף. יעלי מתערה בשפה המקומית, בכללים ובמנהגי השבט. אלי ויעלי מתקרבים ומתחברים עד הרגע בו עליה לעזוב.

🖤 ההצגה מוקדשת לערן שלם ז"ל, רוּנה, שהיה חלק בלתי נפרד מתיאטרון הבית.

ההצגות עלו ויעלו בתיאטרון הבית. יש להירשם מראש בהרשמות שתלויות בחדר האוכל. כניסה ללא הרשמה על בסיס מקום פנוי בלבד. במקרה של אי הגעה יש לעדכן מראש היות ולכל הצגה יש רשימת המתנה. אי הודעה על ביטול תחויב ב30 ש"ח לכרטיס.

24.12 18:00

26.12 10:00

26.10 12:30

27.12 18:30

27.12 20:30

2.1 10:00

2.1 12:30

3.1 18:30

3.1 20:30

                                10.1 18:30

10.1 20:30

מחכים לראותכם,

צוות תיאטרון הבית והקאסט של אלי ענבים

ברכות

מזל טוב !

להולדת הנכדה לילי להגר אדרי ולאיציק אדרי

בת לג'סיקה ואדם אדרי

אחות לנבו וכרמל

ברכות לכל המשפחה

הרבה בריאות ואושר!!

מזל טוב !

ליעל ויואב כרמון להולדת הבת יובל

אחות לתמר ואילה

נכדה לאמציה ודינה כרמון

ברכות לכל המשפחה

הרבה בריאות ואושר!!

לבשו מדים

ברכות לאריאל קלריך ולשני רז שהתגייסו לצה"ל

מאחלים לכם שירות נעים, מעניין וקל, ושובו הביתה בשלום.

שימוש ברכבי הקיבוץ - מידע מעודכן

רקע

עקב הצורך לטפל במספר סוגיות מרכזיות ומטרידות הנוגעות לשימוש ברכבי הקיבוץ, התקיימה לאחרונה מזכירות פתוחה בנושא ענף הרכב. הנושאים שעלו לדיון הם שמירה על ניקיון הרכבים - לרבות עישון ברכבים, והכנסת כלבים ללא ניקוי מספק. עבירות מהירות חמורות, שימוש לא תקין בקארלוג או בקוד אישי על ידי צעירים, וכיבוי ידני ומסוכן של כרית האוויר הבטיחותית לנוסע ליד הנהג מבלי להפעיל אותו בחזרה.

הבעיה המרכזית בשימוש הלא תקין בקארלוג היא הזמנת רכב של צעירים באמצעות הקארלוג ושם המשתמש של הוריהם. בכך עוקפים אותם צעירים את ההקצאה מתוך מאגר רכבים מסוים בזמינות נמוכה יותר ואת מערך העדיפויות שנקבע, ונהנים מגישה לא מותרת לרכבים שלא מיועדים עבורם באמצעות קארלוג ההורים. האמצעים הללו נועדו לספק פתרונות מעשיים לשימוש הולם ברכבים ולטובת כלל המשתמשים.

בעבר נבחנה גם האפשרות להעביר את ענף הרכב לשירות ליסינג, אך נמצא כי היא יקרה באופן משמעותי מעלויות ענף הרכב כיום, ולכן ירדה מהפרק.

העמקת הפרטת ענף הרכב תיבחן במהלך שנת 2026.

ההחלטות שהתקבלו:

עבירות מהירות ובטיחות בכבישים

אושררה מחדש החלטה קודמת לפיה חברים ובנים במסלול צעירים אשר ייסעו במהירות מופרזת מעל 150 קמ"ש יקבלו אזהרה. במידה והעבירה תחזור, הקארלוג שלהם יישלל לתקופה של חודש. החלטה זו נועדה להבטיח את בטיחות כלל המשתמשים בכבישים ולמנוע סיכון מיותר של הנהגים ושל כלי הרכב.

הזמנת רכבים והשימוש בקארלוג

על כל חבר מוטלת האחריות להזמין רכב עבור עצמו בלבד, ואין לבצע הזמנות רכב עבור כל אדם אחר לרבות בני משפחה, וכן הזמנות חופפות. החלטה זו נועדה להבטיח שימוש הוגן במערך הרכבים ולמנוע עקיפה של מערך העדיפויות.

שימוש לא תקין בקארלוג על ידי צעירים

אושררה מחדש החלטה קודמת לפיה חברים שיאפשרו לבנים במסלול צעירים לקחת רכב על חשבון הקארלוג שלהם יקבלו אזהרה. במידה ודפוס זה יישנה, הקארלוג של החבר עצמו יועבר למשך חודש למסלול צעירים, כך שהחבר יוכל לקחת רק רכבים המשויכים לבנים במסלול צעירים.

שמירה על ניקיון הרכבים

בכל הרכבים יודבקו מדבקות המזכירות לחברים את חובתם לדאוג לניקיון הרכב, וכן לדווח למשרד רכב על מטרדי לכלוך, שערות כלב וריח סיגריות. משרד רכב יפנה לנהג הקודם לבדיקת המטרד שדווח. המדבקה תכלול גם תזכורת לוודא שמצב כרית האוויר מופעל. נזכיר כי העישון ברכבים אסור והסעת כלבים מותרת בתנאי שהרכב נוקה באופן יסודי בתום השימוש.

כריות אוויר - סכנה חמורה

החברים מתבקשים לוודא שבמידה וביטלו את כרית האוויר, הם יפעילו אותה שוב בתום הנסיעה, לפני החזרת הרכב למאגר ולשימוש אחרים. כרית אוויר שנותרת במצב כבוי, יוצרת סכנת חיים של ממש לנוסע הבא. מעבר לכך וליתר בטחון, מבלי להסיר אחריות מהנהגים המכבים את כרית האוויר, על כלל הנהגים לבדוק את מצב כרית האוויר לפני כל נסיעה.

הסברה ואכיפה

יינקטו פעולות הסברה מתאימות בנושאים הנ״ל. המזכירות הדגישה כי ככל שפתרונות אלו לא יסייעו, תיבחן נקיטת צעדים דרסטיים יותר כגון קנסות או ביטול קארלוג לתקופה.

העסקת עוזרות בית באופן פרטי – חובות וזכויות לפי חוק 

חברים יקרים,

רבים מעסיקים עוזרות בית באופן פרטי, ומדובר בהעסקה חוקית ולגיטימית לחלוטין אם היא מוסדרת מול רשויות המדינה. עם זאת, חשוב להבין שההעסקה הפרטית, משמעותה שכל חבר שמעסיק בביתו עובדת משק בית – הוא המעסיק שלה לכל דבר ועניין (ולא הקיבוץ). המשמעות היא שהחבר כמעסיק חייב בביצוע חובות חוקיות ברורות כלפי העובדת, ועמידה בחובות אלו היא לא רק נדרשת מבחינה משפטית, אלא גם נכונה מבחינה ערכית ומהווה הגנה על כל אחד מהחברים המעסיקים.

מדוע חשוב לעמוד בחובות החוקיות?

כאשר מפרישים לעוזרת הבית ביטוח לאומי ופנסיה כחוק, מעניקים לה רשת ביטחון חיונית שמגינה עליה במצבים שונים בחיים: במקרה של מחלה, תאונה, לידה, אובדן כושר עבודה, או חלילה מוות. הביטוח הלאומי מזכה אותה בדמי פגיעה בתאונת עבודה, דמי לידה, דמי מחלה, קצבת זקנה ועוד. כמו כן, בתקופות של חל"ת כפוי, כמו בימי מגפת הקורונה, עובדת שמדווחת כדין זכאית לתמיכה מהמדינה. ההפקדה לפנסיה מבטיחה לה עתיד כלכלי מכובד לאחר שנות העבודה, בדיוק כמו שכל עובד במשק זכאי לכך.

מעבר לכך, עמידה בחובות החוקיות מגנה גם על כל אחד מהמעסיקים. במקרה של תאונה בעבודה, ללא ביטוח לאומי ופנסיה מתאימים, האחריות הכלכלית עלולה להיות מגולגלת על המעסיק שהפר את חובתו להפקיד כנדרש. העלויות במקרה של תאונה או פגיעה רפואית יכולות להגיע לסכומים גבוהים מאוד. המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע מהמעסיק את שווי הקצבאות שהוא משלם לעובדת, והעובדת עצמה או משפחתה יכולים לתבוע בגין הפרשות שלא בוצעו. בפסיקה היו מקרים שבהם מעסיקים נדרשו לשלם סכומים גבוהים בגין אי ביצוע הפרשות.

הקיבוץ לא לוקח אחריות על העסקה פרטית של עוזרות בית.

חשוב להבהיר: האחריות על עמידה בחובות החוקיות מוטלת במלואה על החבר המעסיק. הקיבוץ נושא באחריות רק לגבי עוזרות בית שמועסקות על ידו ישירות.

החובות החלות על מעסיק פרטי:

כל מעסיק פרטי של עוזרת בית חייב בעמידה בכלל חוקי העבודה וביניהם, שלושה דברים עיקריים:

1. דיווח והפרשה לביטוח לאומי

2. הפקדה לפנסיה

החל משנת 2008 קיימת חובה להפקיד עבור עובדת משק בית לחיסכון פנסיוני (קרן פנסיה או קופת גמל). החובה חלה לאחר 6 חודשי עבודה אם לעובדת אין ביטוח פנסיוני קיים, או מיד אם יש לה ביטוח פנסיוני פעיל (עם תשלום רטרואקטיבי לאחר 3 חודשים)

חשוב לדעת: גם אם העובדת אינה מעוניינת בפנסיה או מסרבת למסור פרטים, החובה להפריש עבורה לפנסיה מוטלת על פי חוק על המעסיק, ולא ניתן לוותר עליה. חלק מקרנות הפנסיה מאפשרות לבטח עובדים גם ללא הסכמתם המפורשת.

3. זכויות סוציאליות נוספות:

בנוסף לביטוח לאומי ופנסיה, עובדת משק בית זכאית גם לשכר מינימום (לפחות)

לפי הוותק והיקף המשרה, לדמי חופשה: בהתאם לחוק חופשה שנתית

דמי הבראה: החל משנת עבודה אחת. נכון ל-2025 התעריף הוא 418 ₪ ליום (מחושב באופן יחסי לוותק ולהיקף המשרה)

דמי מחלה: יום מחלה ראשון – ללא תשלום. ימים שני ושלישי – 50%. מהיום הרביעי למחלה – תשלום מלא, בכפוף למכסת ימי המחלה של העובדת על פי החוק.

דמי חג: עבור 9 ימי חג קבועים, החל מהחודש הרביעי לעבודה ובכפוף לכך שזה יום שבו הייתה העובדת אמורה לעבוד אצל המעסיק.

החזרי נסיעות: בהתאם לשיעורים הקבועים בדין (בגדול, כרטיס מוזל בתחבורה ציבורית ועד מקסימום של 22.6 ₪ ליום).

האחריות לבירור היקף התשלומים המינימליים, כפי שמתעדכנים מפעם לפעם, היא על החבר.

איך מבצעים את החובות הללו בפועל ?

שלב א': פתיחת תיק בביטוח לאומי:

ניתן לפתוח תיק מעסיק באופן מקוון דרך אתר המוסד לביטוח לאומי https://b2b.btl.gov.il/BTL.ILG.Payments/MeshekBaitOpenForm.aspx

יש למלא את פרטי העובדת בדיוק כפי שמופיעים בתעודת הזהות שלה.

לאחר פתיחת התיק, יש לדווח ולשלם מדי רבעון באמצעות אתר הביטוח הלאומי https://b2b.btl.gov.il/BTL.ILG.Payments/MeshekBaitInfo.aspx

התשלום מתבצע בכרטיס אשראי דרך האתר. מומלץ לשלם במועד כדי למנוע קנסות והפרשי הצמדה.

שלב ב': פתיחת קרן והפקדה לפנסיה

את פתיחת הקרן והפקדת הכספים לפנסיה ניתן לבצע בקלות דרך מערכת "פנסיה חובה" 

https://pensiahova.co.il

התשלום לפנסיה מתבצע באמצעות הוראת קבע בכרטיס אשראי

המערכת מיועדת במיוחד למעסיקים של עובדי משק בית ומאפשרת פתיחת תיק פנסיוני באופן פשוט ומהיר. יש להגדיר את השכר החודשי פעם אחת, ומכאן והלאה ההפקדה מתבצעת באופן אוטומטי מדי חודש, ללא צורך בהתעסקות נוספת.

שלב ג': חישוב ותשלום זכויות סוציאליות נוספות

בנוסף לביטוח לאומי ופנסיה, יש לשלם לעובדת דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חג, דמי מחלה (במידת הצורך) והחזרי נסיעות.

למידע מפורט על אופן חישוב הזכויות ותעריפים מעודכנים, ניתן לעיין ב"זכותון עובדים במשק בית" באתר כל-זכות.  

הקישור המקורי עם אותיות בעברית

https://www.kolzchut.org.il

סיכום והמלצות

העסקת עוזרת בית באופן פרטי היא אחריות שדורשת עמידה בחובות חוקיות ברורות. הדאגה לזכויות העובדת אינה רק מחויבות חוקית אלא גם מחויבות ערכית ומשקפת את היחס של המעסיק לאנשים שעובדים עבורו. האחריות המלאה לקיום הוראות הדין היא על החבר המעסיק, ולא על הקיבוץ.

הערכת עלויות - תוספת על שכר הבסיס

כדי לתכנן נכון את העלויות, חשוב להבין שמעבר לשכר הבסיסי יש להוסיף

 ביטוח לאומי: כ-7.5% מהשכר הברוטו

פנסיה: 18.5% מהשכר הברוטו (מתוכם 6% ניתן לנכות משכר העובדת)

זכויות סוציאליות (חופשה, הבראה, חגים): כ-8-10% מהשכר

זכרו: האחריות המשפטית והערכית של ההעסקה וזכויות עוזרת הבית היא באחריותכם, והיא תורמת הן לרווחת העובדת והן לשקט הנפשי ולביטחון הכלכלי שלכם ושל משפחתכם.

לקבלת עותק מודפס או דיגיטלי של עלון "ברמה"

barama2@kry.co.il

*****************************

תוכן המודעות המתפרסמות בעלון הינו באחריות הכותבים

בלבד, העלון הינו הפלטפורמה להצגתן בלבד

ציורים: רון אנג'ל

עריכה, עיצוב והפצה: זוהר מור

הגהה: אודי פלד