משולחן העורכת / זוהר מור

המלחמה עדיין לא שחה, עמוק עמוק בפנים ויורים לכל הכיוונים. מדינה קטנה נמצאת במגננה וגם קצת בעננה, מנסה להביא אופק אחר, אך בינתיים אין עם מי לדבר. ויש צורך גדול עדיין להתנדב ולעזור, לאלו שהיה ונגמר ועכשיו במחסור. ויש צורך גדול לצעוק ברחובות ובכל מקום אפשרי:"החזירו אותם עכשיו" כי זה הכי מוסרי. דרושה הנהגה חדשה, כזו שיודעת לשרת את העם ולא רק לעסוק בלשרוד ללא כל תוחלת. דרושים מנהיגים חדשים, מתוך הדור החדש, שנלחם וגילה מנהיגות, רעות, ודבקות עד אין קץ.

ואצלנו בקיבוץ, קצת תזוזות ורעידות... או אולי אלו סתם כיסי אוויר שמרעידים את המטוס. אולי בכלל הטיסה היא ללא כיוון ברור, וכדאי לאפס נתיב חדש וסדור. נראה כי כדאי להמשיך ולדבר, לנסות קצת כולנו לוותר, להוריד את האגו כמה שיותר – ולקוות למכנה משותף בהסדר.

ראיון עם מאיר יפה / זוהר מור

מאייקה שלום

1. לפני הכול, כאחד שעבר כבר כמה דברים בימי חייו, וראה את המדינה מכל מיני זוויות, אני מנסה לחשוב איך אתה מבין את מה שהולך להיות בעתיד הקרוב והיותר רחוק במדינה?

אכן זוהר, במהלך 71 שנות חיי נטלתי חלק פעיל כמפקד בכל מערכות ישראל, ממלחמת יום כיפור ועד מלחמת לבנון השנייה ב-2006, והייתי מעורב גם בלא מעט מערכות חברתיות ואזרחיות ברמה הלאומית.

לא אתיימר לנבא מה יהיה, אנסה לומר מה לדעתי ראוי, חשוב וצריך לפעול על מנת שיקרה. אנחנו נמצאים בצומת מעצבת וגורלית למפעל הציוני ולמדינת ישראל. המשבר הנוכחי עתיר סיכונים מעוררי דאגה, אך יש בו גם לא מעט הזדמנויות גדולות. אני אישית אופטימי. יש בנו כחברה וכעם כוחות אדירים של רוח, יצירה, ואיכויות אנושיות מופלאות שהביאו אותנו להיות אחת המדינות המובילות בעולם בהרבה פרמטרים. לצד תהליכי המחלוקות שמאיימות בפירוק, יש תשתית חזקה של מכנה משותף זהותי ומורשתי שאפשר לנו עד היום להתגבר על המחלוקות לפני קרע ופירוק.

המפעל הציוני ומדינת ישראל ישגשגו או יפלו על התהליכים הפנימיים בקרב הציבור היהודי במדינה!!! האיום הצבאי הביטחוני, והבידוד המדיני הם רציניים, אך הם משניים ברמה האסטרטגית.

הקוד הגנטי, ה-DNA של הצלחת המפעל הציוני והמדינה עד כה, התמצה ביכולת לייצר אתוס, נרטיב וכלי ביצוע של מדינת לאום דמוקרטית-ליברלית עבור כל אזרחי המדינה ותושביה. ה- DNA הזה, הוא שהוביל את המפעל הציוני להישגיו הגדולים.

נתניהו ושותפיו לממשלתו האחרונה – פוגעים אנושות ב-DNA הזה, וכך מפוררים את המדינה ואת המפעל הציוני, ומציבים איום אמיתי על עתידם. ניכר שרוב בעלי זכות ההצבעה במדינת ישראל מבינים זאת כיום היטב. במרכז, בשמאל ובימין.לעניות דעתי, על מנת להיחלץ מהתהליך ההרסני שבו אנו נתונים כעת, חייבים להתרחש הדברים הבאים:

א. החלפה מהירה ככל הניתן – ויפה שעה אחת קודם – של הממשלה הנוכחית בממשלה ראויה.

ב. ברובד תהליכי העומק שמעבר לפוליטי, לאחר שנים של הקצנה וקיטוב, להצליח לייצר בחברה הישראלית מרכז ציוני חדש שיהווה רוב אלקטוראלי ואידיאולוגי מוצק, שיכלול חילוניים ודתיים כאחד, המחויבים למפעל הציוני ולמדינה, ובו בזמן ולא פחות, גם ל DNA הדמוקרטי-ליברלי של המדינה.

2. אחרי שנגענו במקרו, בוא ננסה להתכנס קצת למיקרו הקיבוצי. אנשים חזקים מתחילים לעזוב או מבקשים שנת חופש, איך לדעתך זה ישפיע על הקיבוץ? ומה כדאי לעשות יותר טוב?

קיבוץ רמת יוחנן הוא עבורי קודם-כל גן עדן עלי אדמות. רמת יוחנן הוא מקום וקהילה שאני אוהב, שייך ומחויב להם עד כלות. למרות דברי הקשים שיגיעו בהמשך, אנחנו עדיין בעיני חברת מופת שעתיד מפואר לפניה. אבל... אנחנו כבר לא מעט שנים לכודים ב"קללת השפע וההצלחה". אנחנו מפיחים חיים "בבר-המינן", של אורחות החיים של הקיבוץ השיתופי, שאיבדו ממזמן את ההלימה עם עולם הערכים והמאוויים של ציבור החברים המגוון שחי כאן כיום. המצב הזה מביא למציאות שבה למרות הנפשות והכוונות הטובות, אנחנו מייצרים החלטות ופרקטיקות שלכאורה אמורות לייצר צדק, שותפות, הוגנות ואחריות משותפת, ובפועל הרבה פעמים, יוצרות ומנציחות את ההיפך המוחלט. התהליכים האלו גם מייצרים מציאות בלתי אפשרית לניהול הקהילה, שללא קשר לזהות ממלאי התפקידים, מכתיבה מראש משבר אמון בלתי ניתן לאיחוי בין ההנהלה הנבחרת לציבור גדול של חברים. התהליכים האלה מאיימים לפרק אותנו. התרופה והמרפא נמצאים בעיני במקום אחד. בשינוי "אורחות חיים".

כוונתי, לשינוי במתווה וברוח של ההצעה שנפלה ברמת יוחנן בקריסה גדולה ובקול ענות חלושה בסתיו האחרון. הצעה שגם היא אינה חפה מפגמים, אך קבלתה הייתה קריטית בעיניי. שינוי מהסוג של גרסה מתונה ה משלבת זיקה מובהקת בין ההתפרנסות לתקציב של החבר, אך עם הקצאת תקציבי קהילה גדולים שמבטיחים ומשמרים את המידה הראויה לנו של קהילתיות, ערבות הדדית, שיתופיות, ושוויון. שוויון שמתבטא בכך שלכולם מובטחים חיים של רווחה וכבוד. קהילה שאין בה עוני, וגם אין בה עושר מוגזם ומנקר עיניים.

אני מאמין שרבים מאלו שהצביעו נגד השינוי, יודעים עמוק בליבם שהשינוי חייב לבוא, אך קיוו לשפר עמדות, או העדיפו לדחות את השינוי שרבים בו הנעלמים, ולהעדיף לדבוק במצב הקיים והמוכר. את מחיר הדחייה הזאת כולנו משלמים כבר עתה ונשלם עוד בעתיד.

הנהירה של חברים אל שנת החופש שציינת בשאלה, היא הסנונית המובהקת הראשונה למחיר החברתי של דחיית הצעת השינוי. אני מעריך שרשימת החברים שיחתרו לסטטוס הזה, או לנתיבים אחרים של ניתוב הכנסותיהם לחשבונם הפרטי תגדל מאוד בעתיד הקרוב, והסכר שנישמר עד היום בהצלחה מרשימה ברמת יוחנן להביא לקופה המשותפת את כל הכנסות החברים – ייפרץ.

אם לא נדע כחברה להתעשת, לחתור, להסכים ולבצע את ה"שינוי באורחות חיים", המשבר החברתי שלנו ילך ויעמיק, ומהר מאוד יפגע גם בחגיגת השפע שאנחנו חווים.

ברמה הכי פרקטית – מתי שהוא נגיע לשינוי. כדאי שנגיע אליו כמה שיותר מהר עשירים ומלוכדים, ולא נקפא על שמרינו ונגיע אליו לבסוף מרוששים ומפורקים. בידינו הדבר.

3. מאייקה, מה זה ניהול מערכות חינוך, שבזה אתה מתעסק? ואיפה אתה עושה את זה?

צברתי ניסיון מקצועי רב של קרוב ל-50 שנה בשדות החינוך ובניהול מערכות חינוך. כולל 6 שנים בניהול התיכון שלנו, כרמל-זבולון ביגור, ובניהול מחלקת החינוך במועצה שלנו במשך 8 שנים נפלאות עבורי. כשסיימתי את עבודתי במועצה ב-2019, בחרתי לפעול כיועץ ומלווה תהליכים במערכות חינוך, ולהעניק את שירותי לכל המעוניין והראוי לכך בעיניי. המרכיב המייחד אותי מרוב העוסקים בשדה הזה הוא המומחיות והמוניטין שצברתי, שמשלבים מומחיות פדגוגית עם התמחות בשדות התקציבאות והמינהל. השכלתי גם לפתח כלי תוכנה ייחודיים שתומכים בתרגום התיאוריה למעשה, ואני מטמיע אותם בארגונים שעובדים עמי.

הביקוש למרכולתי רב. אני עובד כיום במגוון התקשרויות עם כ- 10 מנהלי אגפי חינוך ברשויות מקומיות, ועם מספר דומה של מנהלי בתי ספר, הן במגזר היהודי והן בערבי. הרבה עבודה והרבה חדוות יצירה.  

4. מאייקה, עוד שני נושאים שאני יודעת שאתה מתעסק בהם, הראשון זה מדידות הגשם הקבועות שאתה עושה ברמת יוחנן, והשני עריכת פרשת השבוע לטובת קבלות השבת הקיבוציות ובכלל. ספר לי קצת על שני נושאים אלו בבקשה.

אכן אני מוצא ומייחד גם זמן וחדוות יצירה לתחביבים, שחלק מהם קשורים לקהילת רמת יוחנן, ואני שמח שאת מזהה בהם גם תרומה לקהילה, אמנה 3 מהם:

א. פרויקט קבלות השבת – לפני 17 שנה לקחתי על עצמי לחבר עיסוק רב שנים שלי בלימוד תורה ובמדרש פרשת השבוע, עם האחריות לייצר את הדף השבועי לקבלת השבת שלנו בחדר האוכל ברמת יוחנן. דף שהוא מרכיב אחד מהמכלול של הטקס. אני מתמיד בכך עד היום, כל שבוע, גם כשאני בחו"ל. דף פרשת השבוע העדכני, מגיע במועד לשולחנות קבלת השבת הערוכים בחדר האוכל. בחשבון מהיר, הפקתי במהלך התקופה הזאת ברצף שבועי כבר קרוב ל- 1,000 דפי תוכנית לקבלת השבת ברמת יוחנן. כל אחד עם המאפיינים הייחודיים לו. גם כשלעיתים גוף הטקסט העיקרי חוזר על עצמו במעגל השנתי, תמיד יש כמה אמירות אקטואליות חדשות וייחודיות. אני טוען, באמירה מחויכת, שלאחר שנכחד השיח האידאולוגי ברמת יוחנן, והשיח הציבורי הרשמי שלנו הוא של תקנונים ונהלים, דף פרשת השבוע בקבלת השבת הרשמית של רמת יוחנן הוא הטקסט הציבורי היחיד אצלנו שמעלה תכנים ואמירות של רוח וערכים. אני מניח שזה גם מרגיז אי אלו מחברינו. לאתר אינטרנט שמרכז את הדפים. כל הדפים עולים גם "מדרש מאיר פנים" בגוגל יובילכם לאתר. האתר מכיל גם את הרציונל והשקפת העולם שלי שבבסיס הפרשנות, המדרש, ובחירת המקורות. יש גם רשימת תפוצה במייל, הכוללת כמה מאות מינויים שלבקשתם מקבלים את הדף לקראת השבת בארץ ובעולם. מוזמנים להצטרף. עבורי קבלות השבת, שהדף שלי הוא רק מרכיב אחד מהמכלול שיוצר את האירוע הזה, הן אירוע תרבותי בעל ערך עצום ליחד הקהילתי המשותף שלנו, לא פחות מהעומר וחג המים. ההצלחה של קהילת רמת יוחנן לשמור ולקיים את הטקס הזה כבר מעל 50 שנה היא אחד מעמודי החוסן החברתי שלנו. אני שמח לתרום את תרומתי החלקית והצנועה להמשכיות המפעל הזה, שאבי שלמה יפה נמנה על מייסדיו, כשאני הייתי עול ימים וחסר בינה ודעת.

ב. "אז כמה גשם ירד הבוקר" –

לפני כ- 7 שנים זיהיתי וואקום של היעדר רישום משקעים מסודר ועדכני ברמת יוחנן והנגשתו לציבור. אחת מתמונות הילדות הצרובות בי ומרכיבות את זהותי, היא התכונה והציפייה של בוגרים, נוער וטף, להתעדכן ב- 7:00 בבוקר בדיווח של יעקב יניב, מענקי המייסדים של רמת יוחנן, המגיע בצעדים מדודים ללוח המודעות, מתעלם מהדוחקים בו בשאלות: נו כמה? שומר על שתיקתו בחיוך, ובכתב ידו המושלם והרהוט רושם את מספר המילימטרים שמדד. מצאתי את עצמי, כמו רבים מבני דורי, גם אלו שעזבו את הקיבוץ ואת אורח החיים החקלאי, לא משנה באיזה עיר או ארץ, קמים בבוקר לאחר לילה גשום, ושאלת "הכמה מ"מ ירדו הלילה?" מנקרת בראשם. בקיצור – לקחתי את הפרויקט. עם הרבה כבוד למפעלו של יעקב יניב והמייסדים, נעשיתי מודד גשם, אך בעיקר פיתחתי כלי הפצה מקומי לאירוע הזה. בשיתוף עם דדי יניב, שמביא את נתוני מדידתו שלו שממשיך את אביו, אני מעלה כל בוקר שלאחר גשם, בסביבות 07:00 בקבוצת ווטסאפ את נתוני הגשם, קבוצה שכל עניינה הוא הגשם ברמת יוחנן. הקבוצה הפכה לקהילה בפני עצמה (קהילה שלא רק מודדת גשם אלא גם מחוללת אותו...). יש בקבוצה כבר מעל 100 חברים וגם חוצנים. אין לה פרסום. מגיעים אליה מפה לאוזן. רק מי שהשאלה שבכותרת מעסיקה אותו מוזמן לפנות אלי ואצרפו בשמחה. הקמתי ומתחזק גם אתר מיוחד ואיכותי שמרכז את המדידה השנתית והרב שנתית ברמת יוחנן.

ג. "היסטוריון הכפר" – כינוי שבו הכתרתי את עצמי לפני כ-15 שנה. כידוע, מי שאין לו עבר, עתידו מעורער. לקחתי על עצמי את המשימה ללקט כל מסמך, מפה, מידע על האזור שלנו. האזור של רמת יוחנן, גבעות שפרעם ונחל ציפורי שלנו, תא שטח של משבצת של כ- 5 ק"מ על 5 ק"מ, ולייצר תמונה וסיפור היסטורי של האנשים והנופים, במיקוד ב-200 השנים האחרונות כאן. הדגש הוא כמובן על הסיפור של רמת יוחנן במכלול הזה. חוץ מאייטמים שאני העליתי, יש גם של אחרים וטובים. בולטים בהם חלק מסיפורי המקום הנפלאים של ירמיהו בן צבי. התוצאה בעיניי היא מרתקת ומחכימה. גם לזאת הוקם אתר אינטרנט המרכז הרבה מאוד חומרים ייחודיים שניתן ללמוד מהם. האתר מוגבל ובעייתי, בקרוב ישודרג. בנוסף לכך, אני נוהג ונהנה מעת לעת להוביל בשטח הזה סיורים בהדרכתי לאנשים סקרנים, אוהבי המקום ותאבי ידע.

5. יש עוד משהו שתרצה להוסיף למען קוראי עלון ברמה?

זוהר, גם כך כבר חפרתי עמוקות. אסגור בכמה מילים. יש לנו פנינה. אנחנו חיים בגן עדן באיכות חיים מדהימה ונדירה שלא ניתן למדוד אותה בכסף. על מנת ולהמשיך לקיים ולשגשג את רמת יוחנן, חייבים להרהיב עוז ולעשות את השינויים וההתאמות המתחייבים. שיהיו לנו שלום, ביטחון ושגשוג...

מאייקה , תודה רבה על ששיתפת אותנו, גם מניסיונך העשיר בתחום המדיני, הקיבוצי והמקצועי, וגם על נתינתך המקצועית לטובת הקיבוץ לאורך כל השנים – בהתמדה